בבא קמא – דף י"ח עמוד ב'

by

אלא [אי בעית לאוקמא בצרורות כי אורחייהו, ולמפשט בעיא דרבא דמגופו משלם, לא תוקמא בצרורות דחד זימנא וכי אורחיה דאם כן דר' אלעזר לא משכחת לה, אלא בדשני בצרורות ואייעד שלשה זימני בהכי, דהדר הוה ליה כאורחיה, ואמרי רבנן חצי נזק כשאר צרורות דמועדין מתחילתן ואפילו הכי חצי נזק ותו לא, האי נמי דשני ואייעד לא חמור ממועד מתחילתו ואין העדאה לצרורות ששינה בהן, ומדקתני מגופו אלמא צרורות כי אורחיה נמי מגופו.

ורבי אלעזר סבר דצרורות כי אורחייהו כרבנן דפליגי אסומכוס ושני ואייעד נפקא מתולדה דרגל ונעשה תולדה דקרן ויש להן העדאה לשלם נזק שלם, החצי מגופו דצד תמות במקומה עומדת, וחצי מן העלייה. רש"י] כי קאמר רבי אלעזר נזק שלם כגון דאייעד, ובהא קמיפלגי [ובזה חולקים] מר סבר יש העדאה לצרורות ומר סבר אין העדאה לצרורות.


אלא הא דבעי [שנסתפק] רבא יש העדאה לצרורות [כי אורחייהו אם עשאן שלש פעמים מי אמרינן כיון דבזימנא קמייתא משלם חצי נזק כי [כמו] קרן, לקרן מדמינן ליה, או דילמא כיון דתולדה דרגל היא דהא אורחיה הוא אין להם העדאה דהא מזימנא קמייתא אייעד ליה ואפילו הכי אינו משלם אלא חצי נזק. רש"י] או אין העדאה לצרורות, אי [אם] לרבנן אין העדאה לצרורות אי לרבי אלעזר יש העדאה לצרורות?
אמר לך רבא כי מיבעיא לי לדידי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס [וכדפרשינן, והכא סבירא ליה דבין רבנן ובין רב אלעזר כסומכוס ובזימנא קמייתא קמיפלגי דקאמר רבי אלעזר נזק שלם ורבנן אמרי חצי נזק, ובדשני בצרורות כגון שזרק הכלב הגחלת בידו על הגדיש, דכיון דלאו הני צרורות כי אורחייהו הוו תולדה דקרן, הלכך לרבנן חצי נזק ומגופו, ורבי אלעזר כרבי טרפון דמשונה בחצר הניזק משלם נזק שלם.
וניחא ליה לרבא לאוקמינהו לרבנן ורבי אלעזר כסומכוס, דאילו לרבנן לא פסיקא ליה לאוקמי להא בצרורות על ידי שינוי דכיון דבכי אורחיה סבירא להו לרבנן דפליגי עליה דסומכוס דחצי נזק הוא דמשלם ותו לא, דלמא בצרורות על ידי שינוי סבירא להו דיש שינוי לרביע נזק וכדבעי רב אשי לקמן יש שינוי לרביע נזק כו'. רש"י], אבל הכא בין לרבנן בין לרבי אלעזר כסומכוס סבירא להו דאמר צרורות נזק שלם משלם. וטעמא מאי אמור רבנן חצי נזק דשני ולא אייעד ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן קמיפלגי.
[לשון המשנה לקמן כ"ד ב':
"שור המזיק ברשות הניזק כיצד? נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק. ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק.
אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם?
אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון [זהו כלל בהלכות מידת קל וחומר שהתורה נדרשת בה, ובלשון הגמרא הוא מכונה בקיצור "דיו". רש"י: קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברשות הרבים דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה"ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק], מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק.
אמר להם אף אני לא אדון קרן מקרן, אני אדון קרן מרגל, ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן?
אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון [דסוף סוף אי לאו קרן ברה"ר לא משתכחת צד ק"ו. רש"י], מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק"]
אימור דשמעת ליה לר' טרפון נזק שלם, מגופו מי [האם] שמעת ליה? אין [כן]. מהיכא מייתי [מהיכן מביא] לה [רבי טרפון למשונה בחצר הניזק. רש"י] מקרן מרשות הרבים [כדמפרש במתניתין הלכך דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה להלן מגופו אף כאן מגופו. רש"י], דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
והא רבי טרפון לית ליה [אין לו] "דיו" [כלומר אינו סובר את הכלל שאומרים דיו לבא מן הדין להיות כנדון].
[רש"י: דאי אית ליה דיו לא ישלם אלא חצי נזק כקרן ברשות הרבים]
כי לית ליה דיו היכא [היכן] דמפריך קל וחומר, היכא דלא מפריך קל וחומר אית ליה דיו. [רש"י: כי לית ליה דיו היכא דמפריך ק"ו כו'. כגון אי הוה אמרינן דיו דלא משלם אלא פלגא מאי אהני לן קל וחומר, הא מקרא נמי שמעינן דברשות הניזק לא גרע, דהא בקרא דנגיחת תם לא כתיב רשות הרבים. אבל היכא דלא מפריך קל וחומר אית ליה דיו כי הכא [כמו כאן] דאתי [שבא] קל וחומר לנזק שלם ואהני ליה [והועיל לו] דיו למגופו]
.
גופא, בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות. לקרן מדמינן ליה [כיוון שמשלם חצי נזק כמו קרן שמא גם לעניין העדאה נתנה לו ההלכה למשה מסיני דין קרן שאחרי שלוש פעמים ישלם נזק שלם], או דלמא [שמא] תולדה דרגל הוא?
[או דלמא. מעיקרא כי עבדא כי אורחיה [מתחילה כשעשתה כדרכה. מתחילה היינו לפני שהזיקה בצרורות ג' פעמים] תולדה דרגל היא, דהא אורחה הוא והזיקא מצוי, ואפילו הכי חצי נזק הוא דמשלמת, הלכך זו היא העדאתה ואין לה העדאה אחרת. רש"י. עין לקמן מ"ד א' בסוף העמוד מה שכתבתי בהבנת עניין צרורות ששייך לכאן]
תא שמע: "הידוס אינו מועד ויש אומרים הרי זה מועד". הידוס סלקא דעתך? [שהרי הידוס דרכו הוא ובוודאי חייב נזק שלם משום רגל לכל הדעות]
אלא הידוס והתיז. מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני [שעשה שלוש פעמים. נזק על ידי צרורות], ובהא קמיפלגי [ובזה חולקים] מר סבר יש העדאה [לצרורות] ומר סבר אין העדאה [לצרורות].
לא. בחד זימנא [בפעם אחת] ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי [על צרורות שהזיקה פעם אחת חכמים מחייבים חצי נזק וסומכוס נזק שלם שאינו סובר את ההלכה של צרורות כלל].


תא שמע: "בהמה שהטילה גללים [היינו צרורות. רש"י] לעיסה, רב יהודה אומר משלם נזק שלם ורבי אלעזר אומר חצי נזק".
מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני [שעשה שלוש פעמים], ובהא קמיפלגי [ובזה חולקים] מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה?
לא. בחד זימנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.
והא משונה הוא? [דאין דרכה להטיל גללים לעיסה ותולדה דקרן היא. רש"י]
דדחיק ליה עלמא.
[רש"י: דדחיק לה עלמא. שעומדת במקום צר ואין לה מקום לזוז משם [לכן אין זה משונה, שהטילה גללים כדרכה ומה היה לה לעשות, ורק אם היתה יכולה להטיל במקום שדרכה בכך ושינתה להטיל על העיסה ייחשב כקרן].
ובשלא להנאתה עסקינן כגון במשלשלת, דאי להנאתה תולדה דשן היא [לעיל י"ז ב' נאמר "צרורות כי אורחייהו חצי נזק וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק משלם חצי נזק". וכתבו התוספות שאמר חזיר משום שעושה להנאתו ובא ללמדנו שגם בשן נאמרה ההלכה של צרורות].
ונראה בעיני דכל גללים להנאתה הוא ואפילו הכי לאו תולדה דשן נינהו דשן הזיקא דגופה הוא והני צרורות נינהו והא דאמרינן בפרק קמא (דף ג.) טנפה פירות להנאתה הוי תולדה דשן היינו כגון שנתגלגלה עליהן כדרך סוסים וחמורים שקורים בולטר וכן עיקר]
ולימא רב יהודה הלכה כסומכוס, ולימא רבי אלעזר הלכה כרבנן?
גללים אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא [אומרים אנו] הואיל ובתר גופיה גרירין [ואחרי גופה נגררים. רש"י: דבגופה טענה להו כגופה דמיין] כגופיה דמי, קא משמע לן [שהם ככל צרורות].

%d בלוגרים אהבו את זה: