בבא קמא – דף מ"ח עמוד ב'

by

"נפל לבור והבאיש מימיו חייב".


אמר רבא לא שנו אלא שהבאיש בשעת נפילה [שהבאיש בשעת נפילה, דהוי מזיק ממש ולא דמי לבור. רש"י] אבל לאחר נפילה פטור, מאי טעמא הוי שור בור ומים כלים ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים. [ומים כלים. כל חפצים ככלים דלא חייב בבור על מיתה, אלא על נזקי בהמה, ושאר חפצים הזיקן זו היא מיתתן. רש"י. לגבי פטור מים שהוזקו בבור משום כלים ופטור קרקע שהוזקה בבור, וכן תבואה שהוזקה בבור, עיין קצת דברים בזה לעיל י' א' ובברכת שמואל המבואר סימן ב']

הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא אלא לרב דאמר עד דמפקר ליה מאי איכא למימר? [הא לית ליה תורת בור וממונו הוא ומשורו למדנו ולא פטר ביה כלים. רש"י]

אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רבא לא שנו אלא שהבאיש מגופו [שהיה מלוכלך בטיט. רש"י] אבל הבאיש מריחו פטור. מאי טעמא גרמא בעלמא הוא וגרמא בעלמא לא מיחייב. [אבל מריחיה לאו גופיה הוא, דסרחון דנבילה ממילא אתי לה [בא לה], ונבילה גרמא הוא שגורמת לסרחון שיבא. רש"י]

"היה אביו או בנו לתוכו [בתוך הבור] משלם את הכופר".


ואמאי, הא תם הוא? [בין תם ובין מועד שהרגו נפש חייבים סקילה, אבל רק מועד חייב גם בתשלום כופר]

אמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות עסקינן.

אי הכי [אם כך] בר קטלא הוא? [בר קטלא [חייב סקילה] הוא בנפילה קמייתא [ראשונה] והיאך בא לידי מועד? בשלמא גבי מועד דנגיחות איכא למימר [יש לומר] כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף מ"א א') דקטל וערק [שהרג וברח] אי נמי [אם גם] בשאין מכירין את השור, אי נמי שהוזמו זוממי זוממין, אבל זה לא עלה מן הבור מאליו וליכא למימר ערק [ברח] ולא אין מכירין, ולא הוזמו, דמילתא דאית ליה קלא היא [שדבר שיש לו קול הוא. לכן יש הרבה עדים ולא ייתכן שיוזמו כולם]. רש"י]

אמר רב יוסף דחזא ירוקא [שראה עשב] ונפל. [שלוש פעמים נפל על אדם והרגו וזו פעם רביעית. כל הפעמים שוות שבכולן לא הייתה כוונתו להרוג את האדם אלא רק לאכול את העשב שעל פי הבור ובא לאכול ונפל. ומה שהרג את האדם הוא משום תולדת שן וזהו לפי הסוגיא לעיל כ"ו א': "איבעיא להו, רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק מהו שתשלם כופר? מי אמרינן מידי דהוה אקרן [כמו שהיה על קרן], קרן כיון דעבד תרי ותלתא זמני [שעשה שתיים ושלוש פעמים] אורחיה הוא ומשלם כופר הכא נמי [כאן גם] לא שנא, או דלמא קרן כוונתו להזיק האי [שן ורגל] אין כוונתו להזיק" והמסקנא שם שיש חיוב כופר בשן ורגל בפעם רביעית שהרג על ידי השן והרגל. ואע"פ ששן ורגל מועדות מהפעם הראשונה זהו לעניין תשלום נזק שלם, אבל לחיוב כופר צריך העדאה בשלוש פעמים]

[רש"י: דחזא ירוקא. עשב על פי הבור ובא לאכול ונפל, דאהך נפילה לא איכוין [שעל נפילה זו לא התכוון] ומיהו כופר שלא בכוונה משלם בנפילה אחרונה, ואע"פ שאין השור בסקילה, ושמעינן לרב (לעיל דף מ"ד א') דאמר פטור מזה ומזה, הני מילי [דברים אלה] במועד לנגיחות בכוונה וערק [וברח] לאגמא בראשונה [וכן בשנייה ובשלישית נגח בכוונה וברח] ונגח רביעית שלא בכוונה פטר ליה מגזירת הכתוב דכתיב השור יסקל וגם בעליו וגו' כל זמן שאין השור בסקילה אין בעלים משלמין כופר, אבל זה שלא היתה בו חיוב סקילה כלל אין העדאתו אלא לכופר של שן ורגל בחצר הניזק [רגל שדרסה על תינוק משלם כופר מפעם ראשונה, שרגל מועדת מתחילתה, אבל כאן צריך העדאה ג' פעמים כי לפני כן הוא משונה ואינו שן] דאוקמינן ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק דאיכא כופר ברגל ואף על גב דשלא בכוונה הוא ואין השור בסקילה, והכא נמי [וכאן גם] דחזא ירוקא ונפל תולדה דשן היא דמתכוין להנאתו.

ואם תאמר משונה הוא ואין זו שן? כיון דאייעד ליה אורחא הוא.

ולאוקמי להך נפילה אחרונה במתכוין והשור בסקילה לא מצינן, דלגבי כוונה תם הוא וליכא כופר, דהא כל כמה דלא חזי ירוקא לא אייעד. רש"י. עיין לעיל כ"ו א' בהערה ביאור היטב בע"ה בעניין חיוב כופר בשן ורגל]

.

(לעיל מ"ד א': "מתניתין: שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם, וכו' פטור. גמרא: אמר שמואל פטור ממיתה וחייב בכופר, ורב אמר פטור מזה ומזה [רב סובר שכל שאין השור במיתה אין הבעלים חייבים כופר].

ואמאי, הא תם הוא? [וקשה לשמואל כיצד מחייבו, שתם פטור מכופר]

כדאמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות הכא נמי במועד להתחכך על בני אדם בכתלים.

אי הכי בר קטלא הוא? [תם גם חייב בסקילה אם הרג ולמה לא הרגוהו בפעם הראשונה שהרג]

בשלמא התם דחזא ירוקא ונפל, אלא הכא מאי איכא למימר? [בשלמא התם גבי שור שנפל על האדם בבור איכא לתרוצי כדמתרצינן התם דהאי דלא קטלינן ליה בנגיחות ראשונות כגון דחזא ירוקא ונפל שלא בכוונה על זה, שראה עשב בתוך פי הבור ובא לאוכלה ונפל. רש"י]

הכא נמי במתחכך בכותל להנאתו"]

כתב בשיטה מקובצת:

פירוש לפירושו [של רש"י] [בסוגיא לעיל מ"ד א':] דבשלשה פעמים הראשונות נתחכך בכותל בכוונת הפלה על האדם להרגו כדמוקי לה במועד להתחכך וכו', וכגון דערק [שברח] בראשונות [ולכן לא סקלוהו אע"פ שנתכוון להרוג] וברביעית הרג שלא בכוונה, וכגון שהיה מתחכך בכותל להנאתו ברביעית, דכיון דמועד לנגיחות בכוונה הוי ליה קרן [אע"פ שכעת אינו בכוונה] הילכך פטור מכופר מגזרת הכתוב דכתיב השור יסקל וכו' [כל שאין השור בסקילה אין הבעלים משלם כופר] דאף על גב דהשור בסקילה מנגיחות ראשונות מכל מקום כיון דאינו בסקילה מנגיחה רביעית לא משלם כופר.

אבל [כאן בראה עשב ונפל לבור שגם בפעמים הראשונות היה בלי כוונה להרוג] כיון שלא היה בו חיוב סקילה כלל אין העדאתו אלא לכופר דשן ורגל, והילכך אף על גב דאין השור בסקילה מכל מקום משלם כופר מידי דהוה אשן ורגל דאמרינן לעיל דאיכא כופר אף על פי שאין השור בסקילה.

דהיכא דחזא ירקא ונפל תולדה דשן הוא דמתכוון להנאתו.

ומכל מקום דוקא במועד על ידי שלש פעמים אבל בחדא זימנא לא דסוף סוף משונה הוא, אבל כיון דאייעד ליה אורחיה הוא והוי שן. [ובדרס על תינוק משלם כופר מפעם ראשונה, וכן הוא לשון רש"י לעיל כ"ו א]

ולאוקמה להך נפילה אחרונה במתכוון דהשור בסקילה לא מצינא דלגבי כוונה תם הוא וליכא כופר דהא כל כמה דלא חזא ירקא לא אייעד. ע"כ פירוש הקונטרס שהגיה בפירושיו. ודוחק הוא פירוש זה וכו' ככתוב בתוספות. תלמיד הרבינו פרץ ז"ל)

.

שמואל אמר [משנתנו שאמרה שאם בתוך הבור היו אביו או בנו והרגם משלם כופר, והקשינו שהוא תם ותם פטור מכופר] הא מני [מי היא] רבי יוסי הגלילי היא, דאמר תם משלם חצי כופר. [לעולם בתם ומתניתין חצי כופר קאמר ור' יוסי היא. רש"י]

עולא אמר ר' יוסי הגלילי היא, דאמר כר' טרפון דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם, הכא נמי [כאן גם] כופר שלם משלם. [עולא מוקים לה [מעמיד אותה] נמי בתם וכופר שלם. רש"י. לשון המשנה "משלם את הכופר", ודוחק להעמידו בחצי כופר. עולא מוסיף על מה שהעמדנו כרבי יוסי הגלילי שתם משלם חצי כופר, להעמיד עוד כדעת רבי טרפון שחצי כופר הוא דווקא ברשות הרבים, אבל ברשות הניזק משלם כופר שלם, כיוון שסובר כרבי טרפון לגבי תשלומי נזק שתם בחצר הניזק משלם נזק שלם. כיוון שלפי עולא לשון המשנה מיושב שמדבר בכופר שלם צריך ביאור למה שמואל לא העמיד כרבי טרפון. סברתי לומר כיוון שדחוק הוא להעמיד משנה כדעת יחיד שאינה להלכה, די היה לו להעמיד כרבי יוסי הגלילי ולא סבר לדחוק עוד להעמיד כעוד דעת יחיד של רבי טרפון. אמנם ברשב"א לא פירש כך. ונראה טעמו שנוח הוא להעמיד את המשנה כפי ההלכה, אבל אם כבר העמדנו אותה שלא להלכה אין נפקא מינה כמו כמה דעות יחיד נעמיד אותה, שדעות היחיד הן אמת וראויות להיזכר במשנה. ודייק מכאן הרשב"א ששמואל סובר שהלכה כרבי יוסי הגלילי ולכן נדחק להעמיד בחצי כופר כדי להעמיד את המשנה כפי ההלכה, ולא רצה להעמידה כרבי טרפון כיוון שאז לא תהיה כפי ההלכה]

בשלמא לעולא היינו דקתני "היה אביו או בנו לתוכו" [ובא לדייק שהוא ברשות הניזק שדווקא קרוביו שם ולא סתם אדם], אלא לשמואל מאי איריא [מה דווקא] אביו או בנו, אפילו אחר נמי [גם]?

אורחיה דמילתא [דרך הדבר] קתני [הכוונה לכל אדם ונקט אביו או בנו רק משום שכך הדרך].


"ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב כו'". [ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב. רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור]

איתמר [נאמר] רב אמר הלכתא כתנא קמא [שאם הכניס ברשות ולא פירשו לעניין קבלת שמירה, מן הסתם בעל החצר מקבל שמירה על ממונו של מי שהכניס, ומי שהכניס לרבי זירא לעיל מ"ז ב' מקבל שמירה על ממונו של בעל החצר, ורבא שם חולק עליו וסובר שמה שנתן לו רשות להכנס התכוון בזה גם לפטרו משמירת ממונו של בעל החצר] ושמואל אמר הלכתא כרבי.


תנו רבנן: "'כנוס שורך ושמרו' – הזיק חייב הוזק פטור. 'כנוס שורך ואני אשמרנו' – הוזק חייב הזיק פטור".

הא גופא קשיא אמרת "'כנוס שורך ושמרו' – הזיק חייב הוזק פטור", טעמא דאמר ליה 'שמרו' דחייב בעל השור ופטור בעל חצר, הא סתמא חייב בעל חצר ופטור בעל השור דבסתמא מקבל עליה נטירותא [וכרבנן. וכרבא לעיל מ"ז ב' שאם אמר לו הכנס בסתמא התכוון בעל החצר לקבל על עצמו שמירת ממונו של המכניס וגם לפטור את המכניס משמירת ממונו של בעל החצר. ולכן בסתמא בעל השור יהיה פטור].

אימא סיפא: "'כנוס שורך ואני אשמרנו' – הוזק חייב הזיק פטור", טעמא דאמר ליה ואני אשמרנו הוא דמחייב בעל החצר ופטור בעל השור, הא סתמא חייב בעל השור ופטור בעל חצר, דבסתמא לא מקבל עליה נטירותא [שמירה]. אתאן [באנו] לרבי דאמר עד שיקבל עליה נטירותא בעל הבית לשמור. [כיוון שבסתמא לא מקבל בעל הבית שמירה על עצמו, כל שכן שאינו מתכוון לפטור את בעל השור משמירת ממונו של בעל הבית ואם הזיק בעל השור חייב]

רישא רבנן וסיפא רבי?

אמר רבי אלעזר תברא [שבורה] מי ששנה זו לא שנה זו.

רבא אמר כולה רבנן היא, איידי דנסיב רישא [אגב שאמר בתחילה] שמרו, תנא סיפא ואני אשמרנו [ובאמת גם אם לא אמר אשמרנו קיבל בעל החצר בסתמא שמירה על עצמו ופטר את בעל השור].

רב פפא אמר כולה רבי היא, וסבר לה כר' טרפון דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם הלכך אמר ליה שמרו לא מקני ליה מקום בחצר והויא ליה קרן בחצר הניזק וקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם, לא אמר ליה שמרו אקנויי אקני ליה מקום בחצר והויא ליה חצר השותפין וקרן בחצר השותפין אינו משלם אלא חצי נזק.


%d בלוגרים אהבו את זה: