בבא קמא – דף נ"ה עמוד ב'

by

פרק שישי – הכונס

.

.

מתני' הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור [דהא נטרה [שמרה] ומאי הוי ליה למעבד [ומה היה לו לעשות]. רש"י]. לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב.

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור. הוציאוה לסטים לסטים חייבין.

הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב. [הניחה בחמה מצערא לה שמשא [מצערת אותה השמש] ולא סגי ליה [ולא די לו] בנעילה כראוי, דמוקמינן בגמרא דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. רש"י]

מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. [להתחייב בנזקין. רש"י. וכן תנן לעיל מ"ד ב': "מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר נכנסו תחת הבעלים מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק"]

נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית. [נפלה לגינה באונס מגג בעלה הסמוך לגינת חבירו, או שהיתה רשות הרבים גבוה מן הגינה ונפלה. מה שנהנית – לפי הנאתה ולא לפי הזיקה. רש"י] ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה.

כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. [שמין בית סאה באותה שדה. אין שמין את הערוגה לבדה מפני שמפסיד מזיק ששמין אותה בכל שווייה, ורחמנא אמר "ובער בשדה אחר" ודרשינן בגמרא מלמד ששמין אותו על גב שדה אחרת, אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת וכמה היא יפה עכשיו והשתא [וכעת] לא משלם כולהו דמיה [כל הדמים שהיתה שוה אם היתה נמכרת בפני עצמה] דמי [שמי] שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט. רש"י]

רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים. [אכלה פירות גמורין שכבר בישלו כל צרכן משלמת כל ההיזק, והיכא שיימינן אגב שדה היכא דעדיין לא נגמרו. רש"י]


גמ' תנו רבנן: "איזהו כראוי ואיזהו שלא כראוי? דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי, שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה זהו שלא כראוי".


אמר רבי מני בר פטיש, מאן [מי] תנא מועד דסגי ליה [שדי לו] בשמירה פחותה [מאן תנא מועד בשמירה פחותה סגי ליה. מני מתניתין דאמר צאן שהזיקה, בשן ורגל הוא דהיינו מועד בתחילתו, סגי לה בנעילה כראוי, דהיינו שמירה פחותה כדאוקימנא שיכולה לעמוד ברוח מצויה ואי אתי [ואם באה] רוח שאין מצויה לא קאי [עומד]. רש"י], רבי יהודה היא, דתנן [לעיל מ"ה ב']: "קשרו בעליו [לשור. רש"י] במוסירה ונעל לפניו כראוי [דהיינו יכולה לעמוד ברוח מצויה] ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד חייב דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר תם חייב מועד פטור [תם חייב דלא סגי ליה בפחותה [אלא צריך גדר שעומדת אף ברוח שאינה מצויה] וטעמא דר' יהודה בפרק שור שנגח ד' וה' (לעיל דף מ"ה ב'). רש"י], שנאמר: (שמות כא, לו) "ולא ישמרנו בעליו" ושמור הוא זה. רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין [רבי אליעזר פליג אתרוייהו [חולק על שניהם] דאילו רבי מאיר מיהו בשמירה מעולה סגי ליה, ורבי אליעזר סבר לית ליה נטירותא [אין לו שמירה] למועד. רש"י]".

אפילו תימא [תאמר] רבי מאיר, שאני שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן. דאמר ר' אלעזר, ואמרי לה במתניתא תנא, "ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתן ואלו הן בור ואש שן ורגל".

בור דכתיב: (שמות כא, לג) "כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו" הא כסהו פטור. [הא כסהו אפילו פורתא [מעט] ולא בעי עד דטאים ליה [שיאטום אותו] בעפרא. רש"י]

אש דכתיב: (שמות כב, ה) "שלם ישלם המבעיר את הבערה" עד דעביד כעין מבעיר [בפשיעה. רש"י. שתהא מחוסר שמירה כאילו הבעירו בעצמו, הא שמר מעט די בכך].

שן דכתיב: (שמות כב, ד) "ובער בשדה אחר" עד דעביד כעין "ובער" [כעין שיאכילנה לבהמתו בידים כלומר בפשיעה. רש"י]. רגל דכתיב "ושלח" עד דעביד כעין ושלח.

ותניא: ""ושלח" זה הרגל, וכן הוא אומר: (ישעיהו לב, כ) "משלחי רגל השור והחמור". "ובער" זה השן, וכן הוא אומר: (מלכים א יד, י) "כאשר יבער הגלל עד תומו". טעמא דעביד כעין ושלח ובער הא לא עביד לא.


אמר רבה מתניתין נמי דיקא [מתניתין נמי דיקא דטעמא משום דהתורה מיעטה, אבל בקרן מועדת לאו כרבי יהודה סבירא ליה. רש"י], דקתני "צאן" [דאין הזיקה אלא בשן ורגל. רש"י], מכדי בשור קא עסקינן ואתי ניתני שור [מתוך שבשור עוסק והולך, בכל המסכת עד כאן, נאמר שור], מאי שנא דקתני צאן, לאו משום דהתורה מיעטה בשמירתן [התורה מיעטה דווקא בשן ורגל ולא בקרן ולכן נקט כאן צאן לומר שמה שדי לו בשמירה מועטת הוא דווקא בשן ורגל ולא בקרן, ולא סובר כרבי יהודה שגם בקרן מועדת די בשמירה מועטה]?

לאו. משום דכאן קרן לא כתיבא בה, שן ורגל הוא דכתיב ביה, וקא משמע לן דשן ורגל דמועדין הוא, שמע מינה. [תורת חיים: וקא משמע לן דשן ורגל דמועדין הוא, כלומר דוקא בשן ורגל דמועדין מתחילתן הוא דסגי להו שמירה פחותה אבל קרן מועדת לא. ואם תאמר מה סברא היא זו וכי בשביל דמועדין הן מתחילתן לא בעי שמירה כולי האי? ויש לומר דכיון דמועדין מתחילתן ולא עבר על שום התראה לכך לא מחייבינן ליה כששמרו שמירה פחותה. ועיין שם תירוץ נוסף]


%d בלוגרים אהבו את זה: