בבא קמא – דף ס"א עמוד ב'

by

מתני' המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה?

רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור. [אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור ובקולחת שדילגה וכדאוקימנא אבל נכפפת בוערת והולכת כל שעה אפילו עד מאה מיל חייב. רש"י]

רבי אליעזר אומר ט"ז אמות כדרך רשות הרבים.

רבי עקיבא אומר חמשים אמה.

רבי שמעון אומר: (שמות כב, ה) "שלם ישלם המבעיר את הבערה", הכל לפי הדליקה [קא סלקא דעתך הכי קאמר הכל ישלם כל כמה שהדליק בין רחוק בין קרוב. רש"י. כלומר דין שמירה באש מחייב לכבות אותה, וכל שלא כיבה נחשב שלא שמר. וכעין דעת רבי אליעזר לעיל מ"ה ב' בשור מועד שאין לו שמירה אלא סכין וכל שלא שחטו חייב כאילו לא שמר].


גמ' ולית ליה לרבי שמעון שיעורא בדליקה? והתנן [משנה בבבא בתרא כ' ב']: "לא יעמיד [בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה. רש"י] אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גבו גובה ד' אמות [חלל גובה ארבע אמות מפי התנור עד התקרה כדי שלא יאחוז האור בתקרה. רש"י בבא בתרא כ' ב']. היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה [טיח של סיד על תקרה. ודומה לו בספר עזרא (נחמיה ג) ויעזבו ירושלים עד החומה. רש"י] שלשה טפחים, ובכירה [שפחותה מתנור ואין מבעירין בתוכה אש גדול. רש"י] טפח. ואם הזיק משלם מה שהזיק. [ואם הזיק אחר שיהא שם כל השיעורין הללו משלם מה שהזיק, ואעפ"כ מעכבין עליו השכנים להרחיק בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם. רש"י. לחכמים דין שמירה מד' אבות נזיקין מחייב הרחקה יותר משיעורים אלה ולכן חייב לשלם [ואפשר שכל שלא כיבה לגמרי לא יצא ידי חובת שמירה כיוון שמשתמש תדיר עליו להזהר יותר, וכך נראה דעת הרי"ף]. אלא שדין שמירה של ד' אבות נזיקין נאמר רק לעניין שאם לא שמר חייב לשלם, ולא לעניין לחייב לכתחילה לשמור, ולכן אינם יכולים לכוף אותו להרחיק כמה שמחייב דין שמירה של ד' אבות נזיקין. רק מכח סברת דיני ממונות שאסור לו לסתור בעלות חבירו על שלו חייב להרחיק לכל הפחות שיעור זה. עיין לעיל ל' ב' שהארכתי בע"ה בכל זה]

רבי שמעון אומר לא נאמרו שיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם".

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכל לפי גובה הדליקה [כשהאש גבוהה וגדולה קופצת למרחוק. רש"י].

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' שמעון. וכן אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי שמעון.

[רשב"א:

ואיכא למידק מאי שנא דקשיא ליה מדר' שמעון לבד אדר' שמעון, דאף מדרבנן אדרבנן הוה ליה לאקשויי באיפכא, דהכא אית להו שיעורא והתם לית להו שיעורא, וקשיא דר' שמעון אדר' שמעון ודרבנן אדרבנן. ותירץ הרי"ף ז"ל דרבנן אדרבנן לא קשיא דהתם שמדליק בו תדיר היה לו ליזהר טפי, אבל הכא שאינו תדיר כל שהרחיק כשיעור פטור דכאנוס הוא ומכת שמים היא, אבל דר' שמעון אדר' שמעון ודאי קשיא דאפילו התם אית ליה שיעורא, וכל שכן דהוה ליה למפטר הכא]

.

מתני' המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו, רבי יהודה אומר משלם מה שבתוכו, וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטין או של שעורין. [אם חטין חטין אם שעורין שעורין. רש"י. פשוט שאם הבעיר חיטין לא ישלם שעורין ולהיפך, ורש"י נצרך לזה כיוון שמשלם כאילו מקום הכלים מלא בחיטין. וכיוון שאין שם חיטין באמת היה צד לומר מניין לנו לראות כאילו מלא בחיטין ושמא נראה כאילו מלא בשעורין]

היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב.

עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור. [היה גדי כפות לו כו' חייב על הגדי דבעלי חיים נמי [גם] אתרבו מ"או הקמה", ומשום דקם ליה בדרבה מיניה [שהרג את העבד וחייב עליו מיתה, וכל שנתחייב בבת אחת בשני חיובים חייב רק על החמור שבהם וכאן ייפטר מממון כיוון שנתחייב מיתה] ליכא למפטריה [אין לפטרו] דאינו חייב מיתה על העבד דהואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומים.

אבל היה עבד כפות לו פטור אפילו על הגדי ועל הגדיש, דחייב מיתה על העבד דכתיב "נקם ינקם" (שמות כא) וקם ליה בדרבה מיניה [חיוב הממון קם לו בגדול ממנו שהוא חיוב המיתה] ואפילו לא התרו בו שאינו נהרג הא קיימא לן (כתובות ל"ד ב') דחייבי מיתות שוגגין פטורין [וכן מזידים ולא התרו בהם. שכל שיש בו צד חיוב מיתה נפטר מממון אע"פ שאינו מומת]. ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות [כיוון שאין בו דעת לברוח לא אומרים היה לו לברוח] ואיידי [ואגב] דנקט בעבד [כפות] נקט בגדי [כפות. והוא הדין בשאינו כפות].

ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט סמוך פטור דהיה לו לברוח, והכי קאמר היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו פטור, ואע"ג דפשיט בשילהי פרק שני (כ"ז א') שורו כממונו דאם הניח גחלת עליו ונשרף חייב [ולא אומרים היה לו לברוח] התם [שם] הוא דהניח על גבי שור דלא היה לו לשור ליטול אבל הכא [כאן] היה לו לברוח. רש"י. עיין לעיל כ"ו א' בדעת רש"י שפטור מקנס על העבד מדין קים ליה בדרבה מיניה]

ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים.


גמ' אמר רב כהנא מחלוקת במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, דרבי יהודה מחייב אנזקי [על נזקי] טמון באש ורבנן פטרי, אבל במדליק בתוך של חבירו דברי הכל משלם כל מה שבתוכו. [בתוך של חבירו אין לו רשות והוי כמאבד בידים. רש"י]

אמר ליה רבא אי הכי [אם כך] אדתני סיפא [עד ששונה בסוף] "מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים" [במדליק את הבירה – בתוך של חבירו הוא, ואפילו הכי יהיב [נותן] טעם משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים אבל גדיש לא. רש"י], לפלוג וליתני בדידה [לחלק ולשנות בה עצמה]: במה דברים אמורים במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, אבל מדליק בתוך של חבירו דברי הכל משלם כל מה שהיה בתוכו [בדידה – בגדיש, ולשמעינן אע"פ שאין דרך להטמין בו חייב הואיל והדליק לתוך של חבירו וכל שכן בירה. רש"י].

אלא אמר רבא בתרתי פליגי [בשתיים חולקים], פליגי [חולקים] במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו דרבי יהודה מחייב אטמון באש ורבנן סברי לא מחייב, ופליגי נמי [גם] במדליק בשל חבירו דרבי יהודה סבר משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי, ורבנן סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם. [בתרתי פליגי, פליגי במדליק בתוך שלו כו', ופטרי רבנן אפילו כלים שדרכן להטמין בגדיש דהא גזירת הכתוב הוא דטמון באש פטור, ור' יהודה מחייב אטמון, ובכלים לא שנא אותן שאין דרכן להטמין ולא שנא אותן שדרכן להטמין. רש"י]


%d בלוגרים אהבו את זה: