בבא קמא – דף צ"ד עמוד ב'

by

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, דבר תורה גזילה הנשתנית חוזרת בעיניה [הנשתנית – אע"פ שנשתנה חוזרת בעיניה כמות שהיא עכשיו, ואפילו השביחה, דשינוי לא קני. רש"י], שנאמר: (ויקרא ה, כג) "והשיב את הגזלה אשר גזל" – מכל מקום.
ואם תאמר משנתנו
[דקתני דלא משלם כלים אלא דמי עצים, אלמא קני בשינוי. רש"י]?
משום תקנת השבים.

ומי [והאם] אמר רבי יוחנן הכי [כך]? והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה, ותנן [חולין קל"ה א']: "לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור"? [עד שצבעו פטור – לגמרי. והכא [וכאן] תקנת השבים אינה ואפילו הכי קני בשינוי. רש"י. משנה זו אינה עוסקת בגזילה אלא בחיוב לתת ראשית הגז לכהן, ואומרת שכיוון שהשתנה הצמר אין זה אותו צמר שגזז וכאילו איבדו, והדין בראשית הגז שאם הזיק את הצמר פטור שכבר אין כאן הצמר המחוייב, והכהנים אינם יכולים לתבוע שיכול לומר לכל אחד אתן לכהן אחר. ותקנת השבים תקנו רק בגזילה ואינה שייכת בראשית הגז ומוכח ששינוי מועיל מדאורייתא להחשיב שאין זה אותו החפץ]
אמר להו ההוא מדרבנן ורבי יעקב שמיה [אמר להם אותו מהחכמים ורבי יעקב שמו], לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן [בעצמי שמעתי אותה מתפרשת מרבי יוחנן], כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים דהוה ליה שינוי החוזר לברייתו. [מתניתין מוקי לה [מעמיד אותה] רבי יוחנן בגוזל עצים משופים כו' – משום הכי [כך] קאמר רבי יוחנן דטעמא משום תקנת השבים הוא, דשינוי כי האי [כמו זה] לאו שינוי הוא. רש"י. אבל שינוי שאינו חוזר לברייתו סובר רבי יוחנן שמהתורה קונה. ונתבאר לעיל צ"ג ב' בגמרא איזה שינוי נחשב חוזר לברייתו]

 

תנו רבנן: "הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן, והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו [אין רוח חכמה וחסידות בקרבו. רש"י]".

אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, דתניא: "מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך, ונמנע ולא עשה תשובה.

באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו".


מיתיבי: "הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ שהן יודעין שהן רבית אין חייבין להחזיר". [אין חייבין להחזיר – דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל והני לא גזול מידי [ואלה לא גזלו מאומה] דקנינהו בשינוי רשות. וקסבר רשות יורש כרשות לוקח דמי [יורשים קונים זה מזה את חלקם]. רש"י]

אינהו הוא דלא [הם הוא שלא], הא אביהם חייב להחזיר?

בדין הוא דאביהם נמי [גם] אינו חייב להחזיר, והא דקתני בדידהו [בהם], משום דקא בעי למתני סיפא [משום שרוצה לשנות בסוף]: "הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים [דבר הניכר לרבים זו היא שגזל פלוני והניחה ליורשיו. רש"י] חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם", תנא רישא נמי [גם] בדידהו.


ומפני כבוד אביהם חייבין להחזיר, אקרי כאן: (שמות כב, כז) "ונשיא בעמך לא תאור" – בעושה מעשה עמך? [וזה לא עשה מעשה עמו ואינן חייבין בכבודו. רש"י]

כדאמר רב פנחס [בחומר בקודש (חגיגה כ"ו א'). רש"י] בשעשה תשובה, הכא נמי [כאן גם] בשעשה תשובה.

אי [אם] עשה תשובה מאי בעי גביה [למה הגזילה אצלו], איבעי ליה לאהדורי [נצרך לו להחזיר]?

שלא הספיק להחזיר עד שמת.


תא שמע: "הגזלנים ומלוי ברבית אע"פ שגבו מחזירין".

גזלנין מאי "שגבו" איכא [מה "שגבו" יש], אי [אם] גזול גזול ואי לא גזול לא גזול? [ואמאי [ולמה] קרי להו גזלנין. רש"י]

אלא אימא הגזלנין ומאי ניהו [ומה הם] מלוי רביות, אע"פ שגבו מחזירין. [אע"פ שגבו – וכל שכן לא גבו דמקרעינא שטרא. רש"י]

אמרי [אומרים. בני הישיבה], מחזירין ואין מקבלין מהם.

אלא למה מחזירין?

לצאת ידי שמים.


תא שמע: "הרועים [גזלנים הם לרעות בהמות בשדות אחרים. רש"י] והגבאין [של מלך לגבות כסף גולגלתא וארנונא ושקלי טפי [ולוקחים יותר]. רש"י] והמוכסין תשובתן קשה [שגזלו הרבים ואין יודעים למי להחזיר. רש"י] ומחזירין למכירין [למי שמכיר שלו שגזלוהו. רש"י]".

אמרי מחזירין ואין מקבלין מהם.

ואלא למה מחזירין?

לצאת ידי שמים.

אי הכי [אם כך] אמאי תשובתן קשה?

ועוד אימא סיפא: "ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור", ואמר רב חסדא בורות שיחין ומערות? [להכניס בהן מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהן הנגזלים אלמא אהדורי בעי [להחזיר צריך]. רש"י]

אלא לא קשיא כאן קודם תקנה [קודם תקנה שבימי רבי נשנית משנה זו דמחייב למהדר [שחייב להחזיר]. רש"י] כאן לאחר תקנה.


והשתא [ועכשיו] דאמר רב נחמן בשאין גזילה קיימת, אפילו תימא [תאמר] אידי ואידי [זה וזה] לאחר תקנה ולא קשיא כאן בגזילה קיימת [חייב להחזירה. רש"י] כאן בשאין גזילה קיימת [תקנו חכמים שאין חייב לשלם דמים].

.

.

(כתבו בתוספות "דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנים ודנין דיני גזילות".

דעת רבינו תם שתקנת רבי שלא לקבל מהגזלנים היתה רק לדורו ומשום מעשה שהיה ולא לדורות שאחריו.

ור"י סובר שהתקנה היא לדורות אבל לא תקן רבי דאין מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל ימיהם, כדקתני הגזלנין ומלוי ברבית דמשמע שאומנותם בכך, וכן רועים וכל אלה שמביא אבל לא עשו תקנה מלקבל מאדם שגוזל ומלוה ברבית באקראי בעלמא.

ויש מי שאומר שלא אמר רבי אין מקבלין מהן אלא במי שנתעורר לעשות תשובה ובא להשיב מדעתו, אבל במי שלא עשה תשובה מדעתו מחייבין אותו ומוציאין ממנו בבית דין. והתוספות הקשו על זה שאם אתה אומר כן הכל יערימו ויעשו כן כדי שלא יקבלו מהן ויפטרו.
עיין בתוספות ובראשונים מה שהקשו ויישבו בזה.
ובשולחן ערוך חושן משפט סימן שס"ו סעיף א' כתב: "גזלן מפורסם (שעסקיו בכך ותשובתו קשה) הבא לעשות תשובה מעצמו, אם אין הגזילה קיימת אין מקבלין ממנו, כדי שלא ימנע מלעשות תשובה. ואם רצה לצאת ידי שמים והחזיר, אין מוחין ביד הנגזל מלקבלו.
הגה: וכן אם לא בא לעשות תשובה מעצמו, רק שהנגזל צריך לתבעו, מחייבים אותו להחזיר (טור ס"א)".
ודברי השולחן ערוך הם על פי דברי הרא"ש והנימוקי יוסף עיין שם.
ובמאירי כתב שגם היכן שיש תקנה שלא לקבל, אם הגזלן הפציר מותר לקבל ממנו)


%d בלוגרים אהבו את זה: