Archive for the ‘ב א’ Category

בבא קמא – דף ב' עמוד א'

02/11/2010

מתני' ארבעה אבות נזיקין: השור [כסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה דפרשה ראשונה נאמרה בשור שניה בבור. רש"י], והבור, והמבעה [מפרש בגמרא. רש"י], וההבער [כי תצא אש. רש"י].

[בפרשת משפטים נאמרו ארבעה אופנים בהם אדם חייב על היזק שקרה לחבירו בגללו. האופנים שנאמרו בפירוש בפסוק נקראים אבות. אופנים אחרים שנלמדים מהם נקראים תולדות. אלה הפסוקים בהם מפורשים ארבעת אבות הנזיקין:

שמות כ"א כ"ח-ל"ו:

כח וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.  כט וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם-בְּעָלָיו יוּמָת.  ל אִם-כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-יוּשַׁת עָלָיו.  לא אוֹ-בֵן יִגָּח אוֹ-בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.  לב אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.

לג וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.  לד בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ.

לה וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת-הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת-כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת-הַמֵּת יֶחֱצוּן.  לו אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ.

שמות כב ד-ה:

ד כִּי יַבְעֶר-אִישׁ שָׂדֶה אוֹ-כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.

ה כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה].

לא הרי השור כהרי המבעה [כלומר אם היה כתוב שור, לא היה אפשר ללמוד מבעה ממנו. וממשיך לבאר למה הוצרכו ארבעה אבות ולא היה אפשר ללמוד אחד מהם מן האחרים. ובגמרא מפרש מהו "לא הרי" שאמר], ולא הרי המבעה כהרי השור.

ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים.

ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק.

הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך [משמע שבא להוסיף עוד אופן של היזק שנלמד מהצד השווה שבהם, ובגמרא מפרש]. וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ [אם משלם קרקע משלם מעידית שבנכסיו].

גמ' מדקתני אבות מכלל [ניתן להסיק] דאיכא [שיש] תולדות.

תולדותיהן כיוצא בהן, או לאו כיוצא בהן [לעניין חומרת החיוב שמתחייב עליהן]?

גבי שבת תנן [משנה במסכת שבת ע"ג א']: "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת". אבות מכלל דאיכא תולדות. תולדותיהן כיוצא בהן, לא שנא [לא שונה] אב חטאת, ולא שנא תולדה חטאת. לא שנא אב סקילה, ולא שנא תולדה סקילה.

ומאי איכא [יש] בין אב לתולדה? נפקא מינה דאילו עביד [עשה] שתי אבות בהדי הדדי [ביחד], אי נמי [אם גם] שתי תולדות בהדי הדדי, מחייב [מתחייב] אכל חדא וחדא [על כל אחת ואחת]. ואילו עביד אב ותולדה דידיה [שלו] לא מחייב אלא חדא.

ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב, אמאי [למה] קרי ליה [קורא לו] אב, ואמאי קרי לה תולדה?

הך דהוה [זה שהיה] במשכן חשיבא [חשוב] קרי ליה אב. הך דלא הוי במשכן חשיבא קרי לה תולדה.