מתקיף לה [מקשה] רב מרי, ואימא [ואמור] מבעה זה המים [שאם שופך אדם מימיו לרשות הרבים ובא אחר ונטנפו כליו חייב השופכן. רש"י], כדכתיב: (ישעיהו סד, א) "כקדוח אש המסים [כמו שהאש שורף דבר הנימס כגון זפת ושעוה וכל מיני רבב. רש"י. כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ] מים תבעה אש"?
[וכמים שמבעבעים את האש כשנותנין מים על האש נעשים כמין אבעבועות הרתיחות וסיפא דקרא הכי הוא להודיע שמך לצריך כן תודיע שמך לצריך כשתאבדם מן העולם. רש"י]
מי כתיב [האם כתוב] מים נבעו [לשון רבים, דליהוי [שיהיה] משמע דמבעה אמים קאי [על מים עומד], שהן מבעבעין את האש. רש"י]? "תבעה אש" כתיב [דמשמע שהאש מבעבע המים דתבעה לשון יחיד ולשון נקבה. רש"י].
(אם המים מזיקים בזמן שנשפכים מיד המזיק, הרי זה כזורק חץ ומזיק בידו. ואם מזיקים אחרי שהם כבר על הקרקע, הרי זה בור. ויש לומר שבא לחייב על גורם, וכגון שפתח פתח למים לפני שבאו, ואחר כך באו לשם המים והזיקו על ידי שזרמו באותו פתח שפתח להם. שבאופן זה פטור משום חציו שהוא כח שני. או שבא לחייב אחרי שנחו על הקרקע ומשום בור פטור על כלים ובא לחייב על כלים. ועיין עוד בתוספות)
מתקיף לה [מקשה] רב זביד, ואימא [ואמור] מבעה זה האש. דכי כתיב "תבעה" באש הוא דכתיב [בפסוק שהובא לעיל "כקדוח אש וכו'"].
אי הכי [אם כך] מאי המבעה וההבער? [הרי שניהם אש]
וכי תימא [תאמר] פרושי קמפרש [הבער בא לפרש מהו מבעה], אי הכי [אם כך] "ארבעה" – שלשה הוו? [יש רק ג' אבות נזיקין, שור בור ואש, ולמה שנה ארבעה]
וכי תימא [תאמר] תנא שור דאית ביה תרתי [שיש בו שניים. שן ורגל. וקרן אינה במשנה זו שמחשיב רק מועדין מתחילתן], אי הכי [אם כך] "לא זה וזה שיש בהן רוח חיים", אש מאי רוח חיים אית ביה [יש בו]?
ותו [ועוד] מאי "כהרי האש"?
תני רב אושעיא: "שלשה עשר אבות נזיקין [קרי להנך דכתיבן בקרא [קורא לאלה שכתובים בפסוק]. רש"י], שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר [אלה ארבעת שומרים שחייבה תורה שאם קבלו לשמור על בהמה ואינם משיבים אותה חייבים לשלם. כל אחד כדינו. רש"י: שומר חינם חייב בפשיעה [שלא שמר כראוי]. והשואל חייב אפילו באונסין. ושוכר ונושא שכר [שומר בשכר] חייבים בגניבה ואבידה, וכל שכן בפשיעה. וכולהו כתיבי, כדתני בפרק השואל בבבא מציעא (דף צד:) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשואל, הלכך אבות נינהו [הם]. ולקמן בעי מאי נינהו [מה הם] תולדות]. נזק [החובל בחבירו נותן לו מה שהוא שוה עכשיו פחות מבתחילה. רש"י], צער [אומדין כמה אדם העומד ידו ליקצץ על ידי חרב רוצה ליתן כדי שיתקצץ לו על ידי סם, דלית ליה צער כולי האי [שאין לו צער כל כך]. רש"י], וריפוי, שבת, ובושת [כולהו יליף מקראי [לומד מפסוקים] בפרק החובל (לקמן דף פה.). וכיון דכתיבי אבות נינהו. רש"י. נזק צער ריפוי שבת ובושת הם תשלומים שחייב אדם שהזיק לחבירו]. וארבעה דמתניתין [השור והבור והמבעה וההבער], הא תליסר [הרי שלושה עשר].
(שואל נחשב מאבות נזיקין אע"פ שאין חיובו משום פשיעה, שחייב גם אם מתה הבהמה באונס. וצריך לומר שנחשב מאבות נזיקין כיוון שמחוייב לשלם הפסד חבירו. ואע"ג שאינו מזיק ופושע בשום דרך. ולהרמב"ן בבא מציעא פ"ב ב' שאדם המזיק חייב גם באונס גמור, גם אדם המזיק הוא כך)
ותנא דידן מאי טעמא לא תני הני [לא שונה אלה]?
בשלמא [לא קשה] לשמואל, בנזקי ממון קמיירי [מדבר], בנזקי גופו [שהזיק בעצמו] לא קמיירי [כל הנך [אלה] דר' אושעיא הוא עצמו מזיק. דהנך ד' שומרים הן עצמם הזיקו הואיל ולא שמרו כראוי, ובנזקין דאזיק גופו לא קמיירי מתניתין. רש"י. ויש להעיר ממה שכתבתי לעיל ששואל חייב גם באונס והחיוב בא לו לא משום חסרון בשמירה אלא משום שנכנס תחת הבעלים כיוון שכל הנאה שלו].
אלא לרב ליתני?
תנא אדם וכל מילי דאדם [וכל דברים של אדם].
ולר' אושעיא נמי [גם] הא תני ליה אדם [לפי רב "מבעה" במשנה הוא אדם, ואם כן כיצד מונה רבי אושעיא הארבעה שבמשנה שבכללם אדם, ומונה גם "נזק" שהוא תשלומי נזק של אדם שהזיק]?
תרי גווני [שני אופנים] אדם. תנא אדם דאזיק [שהזיק] אדם [זהו שאמר נזק צער ריפוי שבת ובושת], ותנא אדם דאזיק שור [זהו מבעה שבמשנה. רש"י: כלומר נזקי ממון. דהא מבעה דומיא דבור קתני, ובור לא מיירי [מדבר] בנזקי אדם, דרחמנא פטריה לגמרי. כדתניא לקמן (דף נג:) "שור ולא אדם חמור ולא כלים" [לומד מפסוק זה לפטור בור מנזקי אדם וכלים]. ואדם דאזיק שור היכא כתיב [היכן כתוב] דקרי ליה אב? דכתיב "ומכה נפש בהמה ישלמנה"].
אי הכי [אם כך] שור נמי [גם] ליתני תרי גווני [שני אופנים] שור, ליתני שור דאזיק שור, וליתני שור דאזיק אדם.
האי מאי [זה מהו]? בשלמא [לא קשה] אדם דאזיק [שהזיק] שור נזק הוא דמשלם, אדם דאזיק אדם משלם ארבעה דברים [מלבד נזק. צער ריפוי שבת ובושת. ולכן יש טעם לשנות לחוד אדם שהזיק שור ואדם שהזיק אדם].
אלא שור, מה לי שור דאזיק שור, מה לי שור דאזיק אדם? אידי ואידי [זה וזה] נזק הוא דמשלם?
והא "שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר" דאדם דאזיק שור הוא, וקתני?
תני הזיקא דבידים [אדם שבמשנה, דהיינו מבעה לרב, שמדבר על אדם שהזיק בידיים], וקתני הזיקא דממילא [שומרים הוא היזק שממילא, שלא הזיק את הבהמה בידיו].
תני ר' חייא: "עשרים וארבעה אבות נזיקין, תשלומי כפל [בגנב שמשלם כפליים. את הקרן שהוא ממון הנגנב, ועוד כפל שווי הגניבה שהוא קנס], ותשלומי ארבעה וחמשה [בטובח ומוכר], וגנב [שהודה מעצמו ופטור מקנס של כפל ומשלם רק את הקרן שהוא ממונו של הנגנב ואינו קנס], וגזלן [נמי [גם] אב הוא דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה). רש"י], ועדים זוממין [שהעידו עדות שקר והוזמו], והאונס, והמפתה [כתיבי. חמשים כסף כתיב באונס (דברים כב), ובמפתה כתיב (שמות כב) "כסף ישקל כמוהר הבתולות" כמוהר בתולים של אונס דהיינו חמשים כסף. רש"י], ומוציא שם רע [שלא מצא בתולים. רש"י: כתיב: "וענשו אותו מאה כסף (דברים כב)"], והמטמא [שמגיע שרץ בתרומה של כהן ופוסלה מאכילה], והמדמע [שמערב תרומה בחולין של חבירו], והמנסך [שניסך יין לעבודה זרה ואסרו. רש"י: מטמא מדמע ומנסך לא כתיבי בהדיא [לא כתובים בפירוש] ואפילו הכי [כך] הוו אבות, שבכלל נזק הן, ונזק ממון כתיב בתורה: (ויקרא כד) "מכה נפש בהמה ישלמנה"], והני תליסר [ואלה שלושה עשר] הא עשרים וארבעה".
ורבי אושעיא מאי טעמא לא תני הני? בממונא קמיירי [מדבר], בקנסא לא קמיירי.
גנב [שמודה מעצמו ולא משלם כפל שהוא קנס, אלא רק קרן שהוא ממון] וגזלן דממונא הוא [שמדיני ממונות עליהם להשיב ממון הנגזל שאצלם, ואינו קנס מחודש] ליתני?
הא קתני ליה שומר חנם והשואל [דהתם נמי [ששם גם] שייך גניבה. כגון שטען שנגנב הימנו והרי היא בידו. ואמרינן בפרק מרובה (לקמן דף סג:) דטוען טענת גנב כגנב, וטוען טענת גזלן כגזלן [אם טען לחבירו שהפקידה אצלו לשמירה שנגנבה ממנו, והיא בידו, דינו כגנב. ואם טען שנגזלה והיא בידו, דינו כגזלן], והא דנקט הכא [כאן] "והשואל", לאו דוקא. דהא לא משכחת ביה [מצאת בו] דנפטר, לא בטוען טענת גנב ולא בטוען טענת גזלן, שהרי הוא חייב בכולו. רש"י].
ורבי חייא נמי [גם], הא תנא ליה שומר חנם והשואל [ולמה מנה גם גנב וגזלן]?
תני ממונא דאתא לידיה [שבא לידו] בהיתירא [שומר. שתחילת כניסת הממון לרשותו היתה בהיתר שמסר לו לשמור], וקתני ממונא דאתא לידיה באיסורא [גנב וגזלן].
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 