אמר רבא, וכולהו [וכולם] כי שדית בור בינייהו [כאשר תזרוק בור ביניהם], אתיא כולהו במה הצד [נלמדים כולם ב"מה הצד". כלומר מה הצד השווה שבהם כך, אף זה כך. הכוונה שנצרף בור לאחד מהאבות האחרים, ונאמר מה הצד השווה שבהם שדרכן להזיק ושמירתן עליך, ומזה נוכל ללמוד את שני האבות האחרים, ולא תהיה קושיא לפרוך את הלימוד. ועיין רש"י שביאר את הלימודים].
לבר מקרן [חוץ מקרן. שאם נצרף בור ואחד האבות האחרים, לא נוכל ללמוד קרן מהם], משום דאיכא למיפרך [שיש לפרוך] מה לכולהו שכן מועדין מתחילתן [תאמר בקרן שאינה מועדת מתחילתה? כלומר לכן ייתכן שהם חייבים והיא פטורה, כיוון שיש בה קולא שאין בהם].
ולמאן דאמר [ולמי שאמר] "אדרבה קרן עדיפא, שכוונתו להזיק" [ומשום כך היא חמורה, ואם הם חייבים כל שכן שהיא חייבת], אפילו קרן נמי אתיא [מבור ואחד האבות האחרים].
(חומר למחשבה:
רש"י כתב שלא נתפרש היכן אמר מי שאמר ש"אדרבא קרן עדיפא וכו'". והוא כמובן דבר תימה שהגמרא תכתוב שמישהו אמר כך ולא נמצא כן בשום מקום.
ובתוספות כאן דיבור המתחיל שכן, תלה רבינו תם את הדבר במחלוקת אם חצי נזק של קרן תמה הוא ממון או קנס.
לקמן ט"ו א' נחלקו לגבי חצי נזק של שור תם אם הוא ממון או קנס. מי שאמר שהוא ממון טעמו: "סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימן [לא בחזקת שימור עומדים. רש"י: שרגילין בנגיחה וצריכין שמירה"], ובדין הוא דבעי לשלומי כוליה [שצריך לשלם כולו] ורחמנא הוא דחס עליה דאכתי לא אייעד תוריה [והקב"ה הוא שחס עליו שעדיין לא התייעד שורו. מכיוון שלא הועד עדיין חס עליו רחמנא ופטר אותו מחצי מהנזק]".
ומי שסובר שהוא קנס, טעמו: "סתם שוורים בחזקת שימור קיימי [בחזקת שימור עומדים. שאין דרכם לנגוח כל זמן שלא הועדו שלוש פעמים], ובדין הוא דלא לשלם כלל, ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דלנטריה לתוריה [והקב"ה הוא שקנס אותו כדי שישמור שורו. וכך נפסק להלכה]".
ולדעת רבינו תם, מי שסבר שקרן קלה יותר משאר נזיקין כיוון שהם מועדין מתחילתם, ואין ללמוד שחייבת מהם, זהו מי שסבר שחצי נזק הוא קנס, כי סתם שוורים אין דרכם לנגוח והם בחזקת שהם שמורים ואינם צריכים שבעליהם ישמור עליהם.
ומי שאמר אדרבא קרן חמורה יותר משאר נזיקין ואפשר ללמוד אותה מהם, כי כוונתו להזיק, ולא מחשיב את הקולא שאינה מועדת מתחילתה, זהו מי שסבר שחצי נזק הוא ממון. ואם כן שוורים תמים רגילים בנגיחה וצריכים שמירה, והם כמו שאר הנזיקין. שמועדים מתחילתם הכוונה שדרכם להזיק וצריכים שמירה. ושור תם, למי שאמר שחצי נזק ממון, שווה לעניין זה לשאר נזיקין. ומה שהקב"ה חס עליו לפטרו אין זו קולא כי בעצמותו דרכו להזיק וצריך שמירה כמו האבות האחרים.
ודברי רבינו תם צריכים עיון [מלבד מה שלשון הגמרא לא משמע כן כלל. שהיה לה לכתוב ולמאן דאמר חצי נזק קנסא וכו'], שבפשטות מי שסבר חצי נזק ממון, והיה חייב נזק שלם, אלא שחס רחמנא עליו, אמנם סובר ששוורים רגילים בנגיחה וצריכים שימור, אבל הם רגילים בנגיחה פחות משוורים מועדים, ופחות משאר אבות נזיקין שדינם כמו שור מועד. וזוהי עצמה הסיבה שחס רחמנא עליו. וכך משמע בגמרא, שלא אמרה שחס רחמנא עליו מגזירת הכתוב בלא טעם, אלא משום שעוד לא נתייעד שורו. כלומר שאינו רגיל כל כך לנגוח כמו שור מועד, ואינו צריך שמירה כל כך כמוהו. וכמו שאר אבות שדינם כשור מועד.
וכן גם למי שאמר שחצי נזק הוא קנס, כיוון שסתם שור הוא בחזקת שימור שאין דרכו לנגוח, הרי סותר את דבריו, שאמר שהקב"ה קנס אותו כדי שישמור שורו. ומה יש לו לשמור שורו שהוא כבר שמור מעצמו. וכי רצון רחמנא שיקשור את השולחן והכסא שבביתו שלא יזיקו? אלא וודאי מה שאמר בחזקת שמור, הכוונה לא לגמרי. אלא די שמורים הם כדי להיפטר מחיוב מזיק, אבל עדיין לא שמורים לגמרי. ולכן קנס אותו רחמנא שישמור יותר.
וכמו כן למי שאמר חצי נזק ממון, שדרכו להזיק, הכוונה די דרכו להזיק כדי להכליל אותו בחיוב מזיק. אבל לא דרכו להזיק לגמרי. ולכן חס עליו רחמנא.
לעיל ד' א' נאמר: "לא ראי השור שמשלם את הכופר כראי האדם שאין משלם את הכופר. ולא ראי האדם שחייב בארבעה דברים כראי השור שאין בו ארבעה דברים. הצד השוה שבהן שדרכן להזיק.
וכי שור דרכו להזיק? במועד.
ומועד דרכו להזיק? כיון דאייעד אורחיה הוא".
ומשמע שסובר ששור תם אין דרכו להזיק אפילו לדעת מי שאמר שחצי נזק הוא ממון, וחייב הכל כמזיק רק שחס רחמנא עליו ופטרו מחצי. כיוון שלא חילק בזה. והכוונה שדי דרכו להזיק כדי לחייב עליו, אבל פחות דרכו להזיק מאבות אחרים, שיהיה אפשר להשוות אותם ששניהם דרכם להזיק באותה מדרגה.
ושואל אפילו לגבי מועד. שסבר שמועד הרי היה קודם תם, ואין חילוק בטבעו משור תם. אלא שקרה שנגח ג' פעמים, ולכן מכיוון שג' פעמים הם חזקה יש לשמור עליו. ועל זה מתרץ שאינו כן. אלא שמה שהועד מגלה לנו שכעת טבעו השתנה ונעשה משור תם לשור שטבעו לנגוח ודרכו בכך.
ולדברינו עולה שגם למי שאמר חצי נזק ממון, עדיין שור תם פחות דרכו להזיק משור מועד ומשאר אבות. ולכן עדיין לא נוכל ללמוד קרן מאבות אחרים שדרכם להזיק יותר ממנה, ואפשר לפרוך מה להם שכן מועדים מתחילתן ומה שאין כן קרן. וזה נוגע לכמה סוגיות שמדברות בזה ובמקומן אכתוב)
אלא למאי הלכתא כתבינהו רחמנא [את כל ארבעת אבות הנזיקין, כיוון שדי שיכתוב בור וקרן. או בור ועוד אב אחר, למי שאמר שקרן נלמדת מהם]?
להלכותיהן:
קרן לחלק בין תמה למועדת.
שן ורגל לפוטרן ברשות הרבים [דכתיב בהו [שכתוב בהן] "ובער בשדה אחר", דלא חייבין אלא ברשות הניזק. רש"י].
בור לפטור בו את הכלים [כדדרשינן חמור ולא כלים]. ולרבי יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור, לפטור בו את האדם [כדדרשינן שור ולא אדם. רש"י. כמו שנתבאר לקמן נ"ד א'. והעיר רש"י שלא היה צריך להזכיר כאן בור, שהרי בור לא נכתב רק להלכותיו, שהרי בלי בור אי אפשר ללמוד את האבות זה מזה].
אדם לחייבו בארבעה דברים [מלבד נזק שיש בכל האבות, צער ריפוי שבת ובושת].
אש לפטור בו את הטמון [שאם היו בגדים טמונים בגדיש פטור המבעיר, דכתיב ביה: (שמות כב) "או הקמה", ודרשינן בשילהי הכונס צאן לדיר (לקמן דף ס.) מה קמה בגלוי אף כל גלוי, לאפוקי [להוציא] טמון דלא. מה שאין כן בשור ובור ומבעה [שחייבים על טמון]. ורבי יהודה קא פליג התם [חולק שם]. רש"י]. ולרבי יהודה דמחייב על נזקי טמון באש, לאתויי מאי [להביא מה. כלומר מה חידש במה שכתב אש]?
לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו [שאם ליחכה האש חרישתו של חבירו או סכסכה אבניו חייב. באבנים שייך לשון סכסוך שלא נשרפו לגמרי אלא שסכסכה ונדבקה האש בהן וסכסכה מעט, כדאמרינן (חולין דף יז:) גבי פגימת סכין מסוכסכת מרוח אחת שלא נפגמה מב' צדדין לגמרי. ולהכי [ולכך] כתב אש, לחייבו בהני [באלה], דנפקא לן התם [שיוצא לנו שם. כלומר שנלמד] מ"או השדה". דלא שמעינן מהנך דמתניתין הא מילתא [מאלה של משנתנו, כלומר האבות האחרים] דליחייב בדבר שאינו ראוי לה, כגון הכא [כאן] שאין עיקר אש בכך. רש"י].
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 