Archive for the ‘ו ב’ Category

בבא קמא – דף ו' עמוד ב'

02/23/2010

רבינא אמר לאתויי הא דתנן [משנה בבא מציעא קי"ז ב']: "הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם [דמאי הוה ליה למיעבד [שמה היה לו לעשות], אנוס הוא. רש"י]. נתנו לו זמן [שראוהו בית דין שהיה נוטה ואמרו לו סתור. רש"י] לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור. לאחר הזמן חייב".
היכי דמי
[איך דומה. באיזה אופן]? אי דאפקרה [אם שהפקירה. את אבני הכותל ואת האילן] בין לרב בין לשמואל היינו בור. מאי שנא בור דהזיקו מצוי ושמירתו עליך, הני נמי [אלה גם] הזיקן מצוי ושמירתן עליך.
אי דלא אפקרינהו
[אם שלא הפקירן] לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו היינו בור [ולרב שבלא הפקירן אינו מדין בור, הם תולדה של שור].
לעולם דאפקרינהו
[באמת שהפקירם], ולא דמי [דומה] לבור. מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק, תאמר בהני [באלה] שאין תחילת עשייתן לנזק? שור יוכיח. מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק? בור תוכיח. וחזר הדין [לא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהם שדרכם להזיק ושמירתן עליך, אף אני אביא כותל ואילן שנפלו].

.

.

(חומר למחשבה:

כתבו בתוספות: "אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור. ואם תאמר והא משמע לקמן בהמניח (ד' כט.) דלכולי עלמא [שלכל הדעות] המפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטור. והאי נמי [וזה גם] אונס הוא, דבבנין ונטיעה שעשה לא פשע כלום. ויש לומר כיון שהזהירו לקוץ ולסתור שלא יזיקו ועבר הזמן הוי פושע והוי כמפקיר נכסיו לאחר נפילת פשיעה".

קושיית התוספות לפטור אותו משום שהיא נפילת אונס היא באופן שהזהירוהו בית דין ולא שמע להם. ואם כן בוודאי זו פשיעה, וזהו מה שתירצו, שהוא פשיעה משום שלא שמע לבית דין, וצריך ביאור מה היה קשה להם בקושיא.

והנראה בזה, שכל חיוב מזיק מיוסד על כך שרואים את הבעלים כאילו הוא בגופו עשה מעשה פעיל של להזיק את חבירו. וכשכורה בור במקום שיכולים להינזק ממנו, הכרייה היא המעשה המזיק מצד הבעלים, שמכייון שכורה במקום שיכולים להינזק נחשב שהולך ועושה מעשה פעיל להזיק את אלה שיכולים להיתקל בבור. וכל המשך מציאות הבור שם וההיתקלות נחשב מכח זה כמעשה פעיל של הבעלים.

וכאן, למרות שלא שמע לבית דין, ופושע כלפי הבית דין, מכל מקום איך נראה כאן שהלך ועשה מעשה מזיק פעיל נגד מי שנתקל באבני הכותל ובאילן שנפלו. שהבנייה והנטיעה בתחילה לא היו מעשה מזיק כלפי שום אדם, כיוון שלא היו עומדים ליפול מתחילה. ואחר כך לא עשה יותר מאומה שיכול להחשב כמעשה היזק כלפי הניזק ואע"פ שלא שמע לבית דין שהזהירוהו. וכלפי זה תירצו שמה שלא שמע לבית הדין כעת הוא כאילו מעשה חדש מצידו שמעמיד כתלו ואילנו במקום שדרכו להזיק וכעת הוא עושה מעשה חדש של כריית בור במקום שדרכו להזיק בכך שלא שומע לבית דין ולא מסלק את הכותל והאילן.

וזה דומה למי שנפלו לו חרסים בנפילת אונס, והיה לו זמן ויכולת לסלקם אחרי הנפילה ולא סילק, שאומרים שמכיוון שהיה לו לסלק ולא סילק נעשה חייב על הבור עיין לקמן כ"ט א', שמהזמן שיכול לסלק, מה שלא מסלק חרסיו מרשות הרבים מחשיב אותו כמניח אותם עכשיו ברשות הרבים וכעושה מעשה של כריית בור).

.

.

(חומר למחשבה:

כתבו בתוספות:

"היינו בור. לכאורה נראה [לגבי כותל ואילן שנפלו] דמיירי [שמדבר] כשהזיקו כותל ואילן בשעת נפילה גופה ואפילו הכי [כך] מדמה ליה לבור. מדלא קאמר הכא [כאן] אי בהדי דקאזלי קמזקי היינו אש [אש הוא מזיק שעושה נזק פעיל, והרוח לוקחת אותו למקום שמזיק בו. וכאן כיוון שהיזק דרך הילוכם הוא נזק פעיל, דומה לאש, והנפילה היא כמו הרוח שלוקחת את האש].

ועוד דאי [שאם] בהיזק דלאחר נפילה מיירי, אמאי פטור מלשלם? הלא כיון שנפלו מיד היה לו לסלקן [ומה שלא סילקן מחשיב אותו ככורה עכשיו את הבור וכבר לא נחשב אנוס על הנפילה. ויתחייב אפילו אם לא הזהירוהו בית דין].

ועוד דאם כן לא הוה ליה למיתני [לא היה לו לשנות] לקוץ ולסתור, אלא נתנו לו זמן לפנותו ולסלקו, כיון דבהיזק דלאחר נפילה איירי.

אע"ג דבור אין הולך להזיק ואלו הולכים ומזיקין יש לנו ללמדם מבור, דעדיף היזק דידהו שהולכים ומזיקין מבור שאינו הולך ומזיק אלא מזיק במקומו.

ונראה דבהיזק דלאחר נפילה נמי מצי איירי [גם ייתכן שמדבר] ופטור מלשלם, וכגון שלא נודע לבעליו שנפלו או ידעו ולא יכלו לסלקו כל כך מהר. והא דלא קתני נתנו לו זמן לסלקו ולפנותו משום דבהיזק נפילה גופה נמי [גם] מיירי ונתנו לו זמן לקוץ ולסתור ולפנותו קאמר.

והשתא [ועכשיו] אתי שפיר [לא קשה] דמדמה ליה לבור טפי [יותר] מלאש. ואף על גב דבשעת נפילה יש לדמותו לאש כמו לבור, דמאש חלוק במה שאין כח אחר מעורב בו [שהרוח היא כח אחר, וכאן נפלו מכובד עצמם ולא בגלל כח אחר] ומבור חלוק במה שאין תחילת עשייתן לנזק [אש אין תחילת עשייתה לנזק, שמדליק אותה בחצירו ושם מצד עצמה אינה דבר שדרכו להזיק, ורק הכח האחר, הרוח, עושה ממנה דבר שדרכו להזיק. אבל בור כורה אותו במקום שיכולים להיתקל בו, ולכן תחילת עשייתו לנזק. כותל ואילן דומים לבור בכך שאין כח אחר מעורב בעשייתם להיות דבר שדרכו להזיק, ודומים לאש בכך שאין תחילת עשייתן לנזק, שכשבנה את הכותל ונטע את האילן לא היו דבר שדרכו להזיק. ורק הכח של אכילת הזמן עד שנחלשו ונפלו עשה מהם דבר שדרכו להזיק]. אלא לכך דימה אותו לבור משום דבהיזק דלאחר נפילה אין לדמותו כלל לאש אלא לבור [כיוון שנתקלים בו והוא לא מפעיל כח פעיל של היזק. וזה חידוש שלמדנו מבור לייחס את זה כפעולה פעילה של הבעלים משום שכרה את הבור בפשיעה]".

.

יש לדון בכותל ואילן שנפלו והזיקו דרך הילוכן לפי התוספות, שניתן ללמוד אותם בשווה גם מאש וגם מבור, הנה בנזקי אש פטור על הטמון, ובנזקי בור פטור על כלים. מה יהיה הדין בזה?

יש מקום לומר שיהיה פטור גם על טמון וגם על כלים, כיוון שהמוציא מחבירו עליו הראיה ומספק אין מוציאים מהנתבע. וכאן המזיק שהוא הנתבע יאמר הבא לי ראיה שאני בוודאי חייב על טמון ואשלם, או הבא לי ראיה שאני בוודאי חייב כל כלים ואשלם.

לכאורה אפשר לומר להיפך, שיהיה חייב גם בטמון וגם בכלים, כיוון שאין כאן ספק אם לומדים מבור או מאש, אלא בוודאי אפשר ללמוד מבור ובוודאי אפשר ללמוד מאש. לכן אם הזיק טמון, יכול הניזק לומר, הרי בוודאי יש למזיק הזה גם דין בור, שבוודאי אפשר ללמוד אותו מבור, ובור חייב על טמון ולכן אתה חייב.

אמנם נראה שאי אפשר שלאותו מזיק יהיו שני שמות, גם אש וגם בור. שהנה לעיל ו' א' נאמר שמבור ומאחד האבות האחרים אפשר ללמוד את כל שאר האבות. ואפשר ללמוד מבור ושור לחייב באש. ונאמר שהטעם שנכתבו ד' אבות להלכותיהם, ואש נכתב לפטור אש מטמון. וקשה שאע"פ שמדין חיוב אש שיש בה פטורה על טמון, אבל חוץ ממה שיש בה חיוב מדין אש, יש בה גם חיוב מהלימוד מבור ושור. ומלימוד זה יש בה חיוב שאין בו פטור טמון, ושישלם על טמון מדין הלימוד מבור ושור. ולעיל ג' א' הבאתי דברי הרב גוסטמן שכתב על זה שכדי לחייב לא די שהוא מזיק. אלא צריך שפעולת המזיק שלו תהיה תחת צורה ושם מסויימים של אב נזק, ומכח שהתורה אמרה שאב נזק זה יש בו חיוב לכן הוא חייב. ומכייון שאחרי שנאמר דין אש האש נכללת תחת השם וצורת המעשה של אש, היא חייבת מכח זה שיש עליה שם אב נזק מסויים של אש, וזה מוציא אותה מדין תולדה של בור ושור.

ולענייננו נלמד מזה שאי אפשר שהמעשה מזיק של של נפילת הכותל והאילן יהיה חייב גם משום אש וגם משום בור. אלא אם הוא נכלל תחת שם מזיק אש, זה מוציא אותו מדין בור. ואם הוא נכלל בשם מזיק בור, זה מוציא אותו מדין אש. ולכן מכיוון שאין הכרעה לאיזה שם מזיק הוא שייך יותר, יכול הנתבע לומר שיש כאן ספק של או אש או בור והוא יהיה פטור מלשלם גם על טמון וגם על כלים. ואין זה מצב של וודאי חיוב בור וודאי חיוב אש)

.

.

"כשהזיק חב המזיק".


"חב המזיק", "חייב המזיק" מיבעי ליה [נצרך לו]? אמר רב יהודה אמר רב, האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא.


"לשלם תשלומי נזק". [וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ]

תנו רבנן: "(שמות כב, ד) "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם", מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל [שאם אכלה ערוגה בשדהו שמין ערוגה משובחת של ניזק כמה יפה עכשיו עם פירותיה וכמה תהא יפה בלא פירות ונותן לו. רש"י]. ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית [של מזיק. דשמין ערוגה של ניזק לפי מה שהיא, ואם מזיק בא ליתן לו קרקע בדמי נזקו נותן לו מיטב שדותיו שוה אותן דמים. רש"י], וקל וחומר להקדש".


ור' ישמעאל, אכל שמינה משלם שמינה. אכל כחושה משלם שמינה?! [לא מסתבר שיחייבו הכתוב על שמינה אם אכל כחושה. ובתוספות כתבו פירוש נוסף, שלא מסתבר שקנס אותו הכתוב לשלם יותר ממה שהזיק דווקא אם אכל כחושה, ואילו אם אכל שמינה לא קנס אותו הכתוב לשלם יתר ממה שהזיק]

אמר רב אידי בר אבין הכא [כאן] במאי עסקינן, כגון שאכל ערוגה בין הערוגות [ויש ביניהן שמינות וכחושות] ולא ידעינן אי [אם] כחושה אכל אי שמינה אכל, דמשלם שמינה.

אמר רבא ומה אילו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה, השתא [עכשיו] דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל משלם שמינה? המוציא מחבירו עליו הראיה? [כלל גדול בדין שהמוציא מחבירו עליו הראיה. שלא מוציאים ממון מספק. וכאן הניזק בא להוציא ממון מהמזיק, ומספק אין לו להוציא אלא דמי כחושה]

אלא אמר רב אחא בר יעקב הכא במאי עסקינן, כגון שהיתה עידית [הקרקע המשובחת שבקרקעותיו] דניזק, כזיבורית [הקרקע הגרועה שבקרקעותיו] דמזיק. ובהא פליגי רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ורבי עקיבא סבר בדמזיק שיימינן. [רב אחא אומר שרבי ישמעאל גם הוא סבור שאין לחייב את המזיק אלא על ערוגה שאכל, ואם יש ספק אז לא מוציאין ממנו אלא דמי ערוגה כחושה, וכהדין הפשוט.

ומפרש שרבי ישמעאל התכוון לדין אחר ממה שסברנו. הוא אותו דין שלפי רבי עקיבא הפסוק מדבר בו. שמהכתוב "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" לומדים שאם בא לשלם לניזק בקרקע, ויש לו קרקע עידית ובינונית וזיבורית, חייב לתת לו מן העידית. ואע"פ ששמין את הקרקע בכסף, כלומר שאם הזיק מאה זוז, אם ישלם זיבורית יתן לו הרבה קרקע עד שיהיה שוויה מאה זוז, ואם יתן לו עידית יתן לו מעט קרקע בשווי מאה זוז. וכתב על זה רש"י בגיטין מ"ח ב': "שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא לגבות הרבה מזיבורית".

וכל זה במשלם בקרקע. אבל אם רצה המזיק לשלם במטלטלין, יכול לתת לו כל דבר ששווה מאה זוז, ואפילו סובין. שמטלטלין כולם נקראים מיטב.

בעניין דין זה של מיטב שדהו יש לרבי ישמעאל שיטה אחרת. ש"מיטב" לא נאמר על שדהו של המזיק אלא על שדהו של הניזק. שאם השדה הטובה ביותר של הניזק, שווה לשדה הגרועה ביותר של המזיק, יכול המזיק לתת לניזק את השדה הגרועה שלו, כיוון שביחס לניזק היא נקראת עידית. אע"פ שאצל המזיק היא זיבורית, מכל מקום אצל הניזק היא עידית והפסוק התכוון למיטב של הניזק]

מאי טעמא דרבי ישמעאל? נאמר שדה למטה [מיטב שדהו ישלם. רש"י] ונאמר שדה למעלה [ובער בשדה אחר.רש"י], מה שדה האמור למעלה דניזק אף שדה האמור למטה דניזק [והכי קאמר קרא, שאם יש למזיק קרקע הדומה לעידית דניזק ישלם לו הימנה שיעור דמי נזקו. רש"י]. [כִּי יַבְעֶר-אִישׁ שָׂדֶה אוֹ-כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם]

ורבי עקיבא, "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" דהאיך דקא משלם [של זה שמשלם. מהכתוב "ישלם" משמע ש"מיטב" הכוונה של זה שמשלם].

ורבי ישמעאל אהני [הועילה] גזרה שוה [מה שאמר מקודם "נאמר שדה למטה ונאמר שדה למעלה", הוא לימוד גזרה שווה שדה שדה. כלומר מכיוון שהיא אותה תיבה לומדים דין מזו לזו, וזה נקרא גזירה שווה], ואהני קרא [והועיל הפסוק. הכוונה למשמעות הפשוטה של לשון הפסוק שמדובר שמיטב נאמר על זה שמשלם וכמו שאמר רבי עקיבא]. אהני גזרה שוה כדקאמינא [כמו שאמרנו]. אהני קרא, כגון דאית ליה [שיש לו] למזיק עידית וזיבורית, ועידית לניזק. וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק [למזיק יש עידית וזיבורית. והעידית של הניזק שווה יותר מהזיבורית של המזיק, ופחות מהעידית של המזיק. מכיוון שהפסוק אמר לשלם כמו העידית של הניזק, לא הזיבורית של המזיק ולא העידית שלו הם כהעידית של הניזק. ומן הדין שישלם המזיק מזיבורית שלו, כיוון שמספק המוציא מחבירו עליו הראייה, והולכים לקולא לנתבע. וכנגד זה הועיל פשוטו של משמעות הפסוק שיש ממנו לימוד למקרה כזה שממיטב שדהו של מזיק ישלם ומשלם ממיטב], דמשלם ליה ממיטב דידיה. דלא מצי אמר ליה [המזיק לניזק] תא את [בוא אתה] גבי [גבה] מזיבורית, אלא גבי [גובה] ממיטב.