בבא קמא – דף ח' עמוד א'

איתיביה [הקשה מברייתא]: "אין לו אלא עידית כולם גובין מן העידית, בינונית – כולם גובין בינונית, זיבורית – כולם גובין זיבורית.

היו לו עידית ובינונית וזיבורית, נזקין בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית
[במסכת גיטין בפרק הניזקין (דף מט:) תני טעמא, דיותר משאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא. רש"י. חיובי כתובה מתחייב הבעל בשעת נישואין. וכיוון שאומדים דעתה שהיא רוצה להינשא, אומדים שמסכימה לקבל זיבורית בכתובתה].

עידית ובינונית, נזקין בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית.

בינונית וזיבורית, נזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית.

עידית וזיבורית, נזקין בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית" [מדאורייתא בעל חוב בזיבורית כדלקמן, ורבנן הוא דתקון ליה בבינונית משום נעילת דלת ללוין. והיכא דלית ליה [והיכן שאין לו] בינונית ליתא [אין] לתקנתא. רש"י].
קתני מיהא [על כל פנים] מציעא [בחלק האמצעי של הבריתא]: "בינונית וזיבורית, נזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית" ואי [ואם] אמרת בשלו הן שמין תעשה בינונית שלו כעידית [שהרי היא הקרקע המשובחת ביותר שלו] וידחה בעל חוב אצל זיבורית?
הכא [כאן] במאי עסקינן, כגון שהיתה לו עידית ומכרה. וכן אמר רב חסדא כגון שהיתה לו עידית ומכרה [לאחר הלואה. דאישתעבדא ליה בינונית לבעל חוב מעיקרא [שנשתעבדה לו בינונית לבעל חוב מתחילה. כלומר בעת ההלוואה] בעוד שהיתה עידית בידו. רש"י].
הכי נמי מסתברא [כך גם מסתבר] מדקתני אחריתי: "בינונית וזיבורית – נזקין בבינונית, בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית". קשיין אהדדי [קשות זו על זו]? אלא לאו שמע מינה כאן [הברייתא הראשונה, שבעל חוב בבינונית] שהיתה לו עידית ומכרה, כאן [הברייתא השנייה, שבעל חוב בזיבורית] שלא היתה לו עידית ומכרה [ולכן נחשבת הבינונית כעידית שלו, ואין בעל חוב גובה ממנה].

ואי בעית אימא [ואם רצונך אמור], אידי ואידי [זה וזה. שתי הברייתות] שלא היתה לו עידית ומכרה, ולא קשיא, הא דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא, וכאן דלא שויא בינונית שלו כעידית דעלמא [מעמיד ששתי הברייתות סוברות שבשל עולם הן שמין, כמו ששאל רב שמואל בר אבא מאקרוניא לעיל ז' ב' מרבי אבא, ודלא שרבי אבא, ואם שווה בינונית שלו כעידית של כולם, הרי דינה כעידית ואין בעל חוב גובה ממנה, ואם בינונית שלו היא כבינונית של כל העולם, בעל חוב גובה ממנה].

ואי בעית אימא [ואם רצונך אמור] אידי ואידי [זה וזה] כגון שהיתה בינונית שלו כבינונית דעלמא, והכא בהא פליגי [וכאן בזה חולקים] מר סבר בשלו הן שמין [ונחשבת כעידית, כי אצלו היא המיטב ואין בעל חוב גובה ממנה], ומר סבר בשל עולם הן שמין [ונחשבת כבינונית ובעל חוב גובה ממנה].

רבינא אמר בדעולא פליגי [חולקים], דאמר עולא דבר תורה בעל חוב בזיבורית שנאמר: (דברים כד, יא) "בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה". מה דרכו של אדם להוציא לחוץ פחות שבכלים. ומה טעם אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לוין"
מר אית ליה [יש לו] תקנתא דעולא [היא הברייתא שבעל חוב גובה בינונית], ומר לית ליה [אין לו] תקנתא דעולא.

תנו רבנן: "מכר לאחד, או לשלשה בני אדם כאחד [ביום אחד. מי שהיה עליו נזקין וכתובת אשה ובעל חוב, והיו לו עידית ובינונית וזיבורית. רש"י], כולן נכנסו תחת הבעלים [נכנסו הלקוחות כדין המוכר ומי שלקח עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית ישלם את החוב ולוקח זיבורית את הכתובה. רש"י. מי שמתחייב חוב ממון, בזמן שמתחייב חל על גופו שעבוד גוף שקנוי גופו לבעל החוב להיות חייב לו. עיין בביאור עניין שעבוד גוף וקרקעות כאן. מכח שעבוד הגוף, בהרבה מקרים חל גם שעבוד על הקרקעות. שבעל החוב קונה מכח שעבוד הגוף בעלות על הקרקעות בזמן שנוצר החוב, על חלק לא מסויים בהן כשווי חובו. מכח בעלות זו, אם אחרי שנוצר החוב החייב מכר את קרקעותיו, בעל חובו מוציא מהקונים קרקע כשיעור חובו. ששיעור זה בקרקע הוא קנה לפניהם. כאן מחדש שדיני עידית בינונית וזיבורית אינם רק דינים כשבא לבית דין לגבות, אלא הם קובעים בזמן יצירת החוב את שעבוד הקרקע. שבזמן שהזיק נשתעבדה עידית שלו לחוב תשלום ההיזק. ובזמן שלווה נשתעבדה בינונית שלו לחוב ההלוואה, ובזמן שנשא אשה נשתעבדה זיבורית שלו לחוב כתובה].

בזה אחר זה כולן גובין מן האחרון [כשהראשון קנה מהחייב, אם נשאר די קרקע אצל החייב לגבות ממנה, היא קודמת לשיעבוד החוב לקרקע שמכר. ואפילו בנזיקין והלקוח קנה את העידית והותיר זיבורית אין הניזק גובה מהלקוח את העידית שקנה, אלא גובה מהזיבורית שנותרה ביד המזיק. ששנינו בגיטין מ"ח ב': "אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסי' בני חורין ואפילו הן זיבורית". והלקוח אומר לגובה "הנחתי לך מקום לגבות ממנו".

ואם אחר כך מכר החייב את אותה הזיבורית שנשארה אצלו, הרי אצל הקונה השני יש קרקע שקודמת לשיעבוד החוב יותר מהקרקע שאצל הראשון. לכן בעל החוב גובה קודם מהקונה האחרון], אין לו גובה משלפניו, אין לו גובה משלפני פניו".

[אם מכר לשלושה בזה אחר זה, והראשון קנה עידית, דוחה הראשון את הניזק למי שקנה אחריו, ואע"פ שאינה עידית, שאומר לו, כשקניתי הנחתי לך מקום לגבות ממנו, ואז הקרקע שקניתי היתה משועבדים ומה שהנחתי בני חורין [בני חורין הכוונה שהקרקע של החייב עצמו וגובה מכח שעבוד של החייב, ואינו צריך לגבות משום שעבוד קרקעות, שזה רק אם מכר החייב את הקרקע], ושעבודך התרוקן אל אותה קרקע בת חורין שהנחתי, ועכשיו היא אצל הקונה השני ותגבה ממנו. ואע"פ שדינך בעידית ואצלו אינה עידית.

אבל אם מכר לשלושה באותו יום, אע"פ שאחד קנה בבוקר והאחרים בערב, אין הראשון שקנה בבוקר יכול לדחות את הניזק לאחרים שקנו בערב מאותה טענה. כיוון שעל שטר המכר כותבים רק ימים ולא שעות, ובשטר של שלושתם כתוב אותו יום, נחשב לעניין זה כאילו קנו בבת אחת ממש. ואז שלושתם נחשבים כאדם אחד שקנה בפעם אחת את כל קרקעות החייב, והניזק ששיעבודו מהעידית גובה ממי שקנה את העידית, ובעל חוב מבינונית ואשה מזיבורית]

מכרן לאחד היכי דמי [באיזה אופן]? אילימא [אם לומר] בבת אחת, השתא [כעת] לשלשה דאיכא למימר חד מינייהו קדים [שיש לומר אחד מהם קודם. שנה בבוקר והאחרים בערב] אמרת כולן נכנסו תחת הבעלים, מכרן לאחד מיבעיא? [והיה יכול לומר רק בשלושה, והיינו יודעים מקל וחומר שהוא הדין אם אחד קנה הכל בבת אחת] אלא פשיטא בזה אחר זה [שהאחד שקנה, קנה ביום ראשון עידית, ולמחרת בינונית ולמחרתו זיבורית].

ומאי שנא [ומה שונה] שלשה, דכל חד וחד אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו [ודוחה את הגובה למי שקנה אחריו], האי נמי [זה גם] אכל חד וחד לימא ליה [על כל אחד ואחד לומר לו] הנחתי לך מקום לגבות ממנו [כשקנה רק את העידית ביום ראשון, התרוקן שיעבודו של הניזק אל הבינונית בת חורין שנשארה ביד המזיק באותו יום. ולמחרת קנה אותה הקונה, ונתרוקן שעבוד הניזק ובעל חוב לזיבורית בת חורין שנשארה ביד החייב. וכשקנה אחר כך את הזיבורית כבר שעבוד כולם בזיבורית ויכול הקונה לדחות את כולם לזיבורית. לכן קשה שהברייתא אומרת שבקנה אחד כל אחד גובה כדינו].

הכא [כאן] במאי עסקינן, כגון שלקח עידית באחרונה. וכן אמר רב ששת כגון שלקח עידית באחרונה.

אי הכי ליתו כולהו וליגבו [אם כך יבואו כולם ויגבו] מעידית? [היא האחרונה שנשארה בת חורין ביד החייב, וכיוון שכשיש בת חורין השעבוד מתרוקן אליה ולא חל על מה שקנה הלוקח, נתרוקן שעבוד כולם לעידית]

משום דאמר להו, אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקליתו [אם שתקתם ולקחתם כדינכם לקחתם], ואי [ואם] לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה [אני מחזיר שטר של זיבורית לבעליה] ושקליתו כולכו מזיבורית [ולקחתם כולכם מזיבורית].

(יש לעיין מהו שמחזיר את השטר לבעלים.

בהלכות קניינים, אם קנה קרקע הקניין מוחלט והקרקע לגמרי שלו. ואינו יכול לבטל את הקניין או להחזיר לבעלים. אלא יכול רק למכור מחדש לבעלים אם הוא רוצה לקנות. כמו כל מוכר וקונה. ואי אפשר להעמיד כאן שמוכר מחדש לבעלים, כיוון שאם קנה הבעלים קרקע חדשה אחרי שחל חובו, אינה משועבדת לבעלי חובו. ואם מכח שיש עליה מקודם כבר שעבוד לניזק בעל חוב ואשה, הרי אם הלוקח מכר לאדם אחר מן השוק, גובים קודם מהלוקח ורק אחר כך מאותו אדם שקנה ממנו. ואף כאן יגבו קודם מעידית ובינונית שאצל הלוקח, ורק אחר כך מזיבורית שמכר לחייב עצמו.

ונראה שכאן באמת מחזיר את הקרקע ומבטל את הקניין, וכמשמעות לשון הגמרא. שהרי קרקע זו לא נקנתה מעולם ללוקח, שהרי קדם בה שעבודם של הניזק בעל החוב והאשה. והם קנו מזמן ההתחייבות כלפיהם. וכשהחייב מכר אותה אחר כך ללוקח, מכר קרקע שהיא כבר שלהם, ולא חל הקניין ללוקח לעניין עיקר הבעלות על הקרקע.

רק ללוקח יש זכות בקרקע, שאם יש אצל החייב קרקע שאינה מכורה, דהיינו "בת חורין", יש כח ללוקח לומר לבעלי החוב הנחתי לכם מקום לגבות ממנו, ויגבו מהקרקע שאצל החייב ואפילו היא זיבורית. ואינם יכולים להוציא מהלוקח עידית. שלעניין זה יש לו זכות בה.

אמנם זכות זו אינה מכח מעשה הקניין שעשה הלוקח בקרקע אלא היא תקנת חכמים. ולגבי זה יכול להחזיר את השטר, ומחזיר את ההחזקה בקרקע למי שמכר לו, ומתבטלת זכות זו בלי צורך במעשה קניין, ואין לו בקרקע כלום והיא ממילא חוזרת למי שמכר לו מעצמה.
כתבתי מה שנראה כעת ללא עיון וללא חיפוש במפרשים. וצריך עוד עיון בזה)

אי הכי בנזקין נמי נימא הכי [אם כך בנזקין גם נאמר כך]?

[הברייתא אומרת שניזק גובה מעידית, בעל חוב מבינונית ואשה מזיבורית. ומעמידים כשקנה את העידית בסוף, ולכן מן הדין שיגבו כולם מהעידית. והטעם שלא גובים כולם מהעידית כיוון שיכול להחזיר את השטר של הזיבורית לבעלים ויגבו כולם זיבורית. כי גובים קודם מהחייב עצמו לפני שגובים מלקוח. ושואלת הגמרא למה נאמר בברייתא שמשלם לניזק עידית. הרי יכול לשלם לו בינונית, ולומר לו אם לא תיקח בינונית אחזיר את הזיבורית לבעלים ותגבה זיבורית]