בבא קמא – דף ט"ו עמוד א'

"והנשים בכלל הנזק".

מנהני מילי [מניין דברים אלה]?

אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי ר' ישמעאל, אמר קרא: (במדבר ה, ו) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת" ["דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ". – הפסוק מדבר בגוזל ונשבע על שקר] השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.

דבי רבי אלעזר תנא: (שמות כא, א) ""ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה [לפניהם – כולן בכלל. רש"י]".

דבי חזקיה ורבי יוסי הגלילי תנא: "אמר קרא: (שמות כא, כט) "והמית איש או אשה" [וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת] השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה
[הכוונה שאם האשה מתה השווה את העונש עליה ממית איש. אבל אינו מדבר באשה שהמיתה. כך כתבו בתוספות]".

וצריכי [שלושת הדרשות נצרכות], דאי אשמעינן קמייתא [שאם השמיענו הראשונה] התם הוא דחס [שם הוא שריחם] רחמנא עלה [על האשה] כי היכי דתהוי [כך שתהיה לה] לה כפרה [שמדבר בפרשה בקרבן], אבל דינין איש דבר משא ומתן אין [כן] אשה לא.

ואי אשמעינן דינין כי היכי דתיהוי לה חיותא [כך שתהיה לה חיות. שאם אינה מצווה בדינין לא ירצו הסוחרים לסחור איתה], אבל כפרה איש דבר מצוה אין [מכיוון שמחוייב במצוות עשה שהזמן גרמן משלם בעל השור ההורגו כופר על שביטלו ממצוות], אשה דלאו בת מצוה [שפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן] לא.

[מצוות עשה שהזמן גרמן הן החלק העיקרי מהחלק הפעיל של קיום מצוות]

ואי אשמעינן הני תרתי [אלה שתיים] הכא [כאן] משום כפרה והכא משום חיותא, אבל לענין קטלא איש דבר מצוה לשלם כופר אשה לא.

ואי אשמעינן כופר משום דאיכא [שיש] איבוד נשמה [וחס רחמנא על האשה שמתה וחייב את בעל השור ההורגה בכופר. לפי התוספות], אבל הני תרתי דליכא [שאין] איבוד נשמה אימא [אמור] לא, צריכא.

[נצרך לרבות אשה רק במקום שהפרשה נאמרה בלשון זכר. אבל שאר הפרשות פשוט שנאמר גם לנשים. כך כתבו בתוספות. ובשמות י"ט ג' בפרשת מתן תורה נאמר: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ורש"י שם הביא את המכילתא: "לבית יעקב". אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה. "ותגיד לבני ישראל". עונשים ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשין כגידין]

"הניזק והמזיק בתשלומין".

אתמר [נאמר], פלגא נזקא [חצי נזק. שמשלם שור תם] רב פפא אמר ממונא [דין הוא שישלמנו ואינו קנס. ונפקא מינה דאי מודה מקמי דאתו סהדי [שאם מודה לפני שבאו עדים] לא מיפטר. רש"י] רב הונא בריה דרב יהושע אמר קנסא [ואינו משלם על פי עצמו].

רב פפא אמר ממונא, קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימן [שרגילין בנגיחה וצריכין שמירה. רש"י] ובדין הוא דבעי [שצריך] לשלומי כוליה ורחמנא הוא דחס עליה, דאכתי [שעדיין] לא אייעד תוריה [לא נעשה שורו מועד].

רב הונא בריה דרב יהושע אמר קנסא, קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דלא לשלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דלנטריה לתוריה [כך שישמור את שורו].

[עיין מה שכתבתי בזה לעיל ה' ב'. ועיין בחידושים בעניין שעבוד גוף שנתבאר גדר החילוק בין ממון לקנס]

תנן: "הניזק והמזיק בתשלומין" [משמע דשניהן מפסדי ממון בתשלומין שזה משלם מחצה וזה מפסיד מחצה. רש"י]. בשלמא למאן דאמר פלגא נזקא ממונא היינו דשייך ניזק בתשלומין [ כלומר מפסיד ממה שהיה ראוי לו דבעי למשקל כוליה [שצריך לקחת כולו. כל דמי הנזק] שזה פשע בשורו שלא שמרו. רש"י]. אלא למאן דאמר פלגא נזקא קנסא, השתא דלאו דידיה שקיל בתשלומין איתיה [כעת שאת לא שלו לוקח, בתשלומין ישנו]?

[בתשלומין איתיה. בתמיה, דמשמע שמפסיד מדינו. רש"י]

לא נצרכא אלא לפחת נבילה. [דכל פחת נבילה דניזק הוא. והיינו דשייך ניזק בתשלומין שאפילו אותו קנס שזיכתה לו תורה אינו נוטל כולו. רש"י. ועיין הערה בתחתית העמוד]

פחת נבילה, הא תנא ליה רישא "תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה"? [לעיל י' ב']

חדא בתם וחדא במועד. וצריכא, דאי [שאם] אשמעינן תם משום דאכתי לא אייעד [לכן הקלה תורה על המזיק שפחת נבילה יהיה על הניזק] אבל מועד אימא [אמור] לא. ואי אשמעינן מועד משום דקא משלם כוליה [לכן חסה תור עליו לפטרו מפחת נבילה] אבל תם אימא לא, צריכא.

[מקשה מברייתא על מי שאמר שחצי נזק הוא קנס:] תא [בוא] שמע: "מה בין תם למועד, שהתם משלם חצי נזק מגופו [ואם אינו שוה חצי נזק מפסיד הניזק כדכתיב: (שמות כא) "וחצו את כספו". רש"י] ומועד משלם נזק שלם מן העלייה [אם אינו שוה כנגד כל הנזק נוטל נכסים מביתו. רש"י. גם אם השור שווה כל הנזק אין חייב המזיק לתת לו את השור ויכול לפרוע לו במטלטלין אחרים ולשון רש"י נראה שכתב כך רק אגב הברייתא כלפי מה שאמרו בתם ולא בא לחדש שהניזק יכול לתבוע את השור המועד כשהמזיק רוצה לפרוע ממטלטלין אחרים]". ואם איתא [יש] ליתני נמי [גם] הא: תם אינו משלם על פי עצמו [שמודה בקנס פטור] מועד משלם על פי עצמו?

תנא ושייר.

מאי שייר דהאי שייר? [כשהתנא מונה דברים ומשמע שהם כל הדברים, כמו כאן שמשמע שמונה את כל החילוקים בין תם למועד, אין דרכו לשייר רק דבר אחד. אלא או שאינו משייר כלל, או שמשייר לכל הפחות שני דברים. לכן שואלת הגמרא מה שייר מלבד ששייר את החילוק שתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו]

שייר חצי כופר [מועד שהמית את האדם משלם כופר ליורשים ותם אפילו חצי כופר לא משלם. רש"י]. אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא, הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר.

– – –

הערה:

אם חצי נזק הוא ממון ולא קנס, זוכה בו הניזק מייד בשעת נגיחה. והנבלה שלו משעת נגיחה. ואם המזיק מסכים לשלם אינם צריכים לילך לבית דין כלל. ואם אחר כך פחתה הנבלה הרי הניזק הפסיד ממון שלו כיוון שלא מכר אותה או השתמש בה לפני שתסריח, ובפשטות אין זה נקרא שהניזק משלם גם הוא, שיכול להשתמש בנבלה או למכרה לפני שתסריח והוא פשע בממונו שהניחו להסריח. והרי משעת נגיחה הנבלה שלו כמו שאר ממונו, ומה שאחר כך פחתה כבר אין זה שייך לדין הנגיחה והוא כמו כל ממון אחר שלו שנפחת.

אמנם אם חצי נזק של שור תם הוא קנס, אין הניזק זוכה בקנס אלא מכח בית דין, ולפני שעמד בדין אין המזיק חייב לו דמי הקנס [לקמן עמוד ב' כתבתי שצריך עיון שלרבי עקיבא זוכה בגוף השור בשעת נגיחה, ובקנס החיוב נעשה רק מכח הבית דין, וכתבתי שאפשר שבשעת נגיחה זוכה הניזק אבל זכייתו תלויה במה שיחייבו בית דין אחר כך, וכשמחייבים זוכה למפרע משעת נגיחה עיין שם שכך נראה מהרמב"ם]. וכשעומד לפני בית דין שמין את הנבלה לפי מה שהיתה שווה בשעת נגיחה ולפי זה משלים המזיק את דמי הנזק. ואפילו שבשעת העמדה בדין כבר הסריחה. ובזה אפשר לראות את הניזק כמשלם ומפסיד, כיוון שרק כעת בשעת העמדה בדין הוא זוכה בקנס שזיכתה לו תורה עבור הנגיחה, וכעת הנבלה שווה פחות, ושמין לו את הנבלה כשעה שהיתה שווה יותר.

לפי זה עולה שרק למאן דאמר חצי נזק קנס נחשב הניזק בתשלומין משום פחת נבילה. ולמאן דאמר ממון הוא משום שהיה ראוי לניזק לקבל נזק שלם, אבל לא משום פחת נבלה.

.

בתוספות כתבו:

"לא נצרכא אלא לפחת נבילה. אע"ג דשקיל דלאו דידיה מכל מקום כיון דזכייה ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה דאיתיה בתשלומין מה שפחת נבילה עליו ולא מצי אמר ליה למזיק קרנא דתורך קבירא ביה כדפי' לעיל [י' ב']".

וראיתי מי שפירש דבריהם שלכן מחשיבים את הניזק מפסיד למרות שחצי נזק הוא קנס, כיוון שהתורה חידשה שאינו יכול לומר קרנא דתורך קבירא ביה. עיין לעיל י' ב' שהארכתי בביאור עניין זה. ופשוט שאין זו כוונתם אלא יישבו את הקושי חשבינן ליה דאיתיה בתשלומין מה שפחת נבילה עליו. ומה שכתבו אחר כך "ולא מצי אמר ליה למזיק וכו'" הוא קושיא חדשה, והם רק חוזרים על מה שכתבו לעיל י' ב'. ועיין תוספות בכתובות מ"א א' שמבואר שכך כוונתם.