Archive for the ‘טז א’ Category

בבא קמא – דף ט"ז עמוד א'

04/02/2010

רבי אלעזר משמיה דרב אמר כולה רבי טרפון היא, רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן ולזה ולזה לשורים, דלגבי שן הויא לה חצר הניזק ולגבי קרן הויא רשות הרבים.
אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי מי מצית מוקמת לה
[האם יכול אתה להעמיד אותה] כולה כרבי טרפון, הקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה, ראוי לה [כגון פירות וירקות. רש"י] אין [כן], שאין ראוי לה [כסות וכלים. רש"י] לא [דמשונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם. רש"י. שהוא תולדה של קרן], ואי [ואם] ר' טרפון האמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם.

אלא לעולם רבנן היא, וחסורי מחסרא והכי קתני [המשנה חסרה ויש לתקן את גרסתה]: 'חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין. ושן ורגל מועדין מתחילתן. והיכן העדתן בחצר הניזק'.
[היינו דקתני חמשה מועדין. והא דקתני "השן מועדת לאכול כו'" לאו אמניינא קאי [לא מתייחס למניין החמישה מועדים]אלא הכי קאמר, ושן ורגל מועדין מתחילתן.
והא דקתני "ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק" הכי קאמר והיכן העדאתן דשן ורגל ברשות הניזק. רש"י]
מתקיף [מקשה] לה רבינא, הא קתני לקמן "שור המזיק ברשות הניזק כיצד" [משנה לקמן כ"ד ב': "שור המזיק ברשות הניזק כיצד? נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק, ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק"] אי אמרת בשלמא איירי בה [מדבר בה, בנזק קרן תמה, במשנה כאן] משום הכי קתני כיצד [שמפרש לקמן בפרק שני מה ששנה כאן], אלא אי אמרת לא איירי בה [לא מדבר בה. בקרן תמה כאן במשנתנו] מאי "כיצד" [הרי זה עניין חדש ולא פירוש על משנתנו, והלשון כיצד משמע שבא לפרש מה שאמר מקודם].


אלא אמר רבינא חסורי מחסרא והכי קתני: 'חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין [היינו פירושא דחמשה מועדים דתנן במתניתין. רש"י]. ושן ורגל מועדין מתחילתן [לאו אמניינא קאי [אינו מתייחס למניין חמישה מועדין] אלא מועדין קתני ואזיל [שונה והולך. כלומר מוסיף עוד שני מועדים לחמישה]. רש"י]. וזהו שור המועד [הא דאמרן ואם הועדו חמשתן מועדים זהו שור המועד הכתוב בפרשה. רש"י]. ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת ר' טרפון ורבנן. ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר והנחש.


תניא נמי הכי [בברייתא שנינו גם כך]: "חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין. ושן ורגל מועדין מתחילתן. וזהו שור המועד. ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן. ויש מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש".


איכא דרמו לה מירמא [רמי הוא מלשון "סוס ורכבו רמה בים", דהיינו להטיל בכח. והוא כינוי לקושיא בה מטילים זה על זה שני פסוקים סותרים או שתי ברייתות סותרות. וכאן אומר שיש שגורסים את סוגייתנו באופן של רומיא, כלומר הטלה של שני מקורות סותרים זה בזה. וכאן הוא סתירה בין שני חלקים של המשנה עצמה], תנן: "חמשה תמים וחמשה מועדים", ותו ליכא [ועוד אין]? והאיכא [והרי יש] "הזאב הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש".
ומשני אמר רבינא חסורי מחסרא והכי קתני: 'חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין. ושן ורגל מועדין מתחילתן. וזהו שור המועד. ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן. ויש מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש'.
"ולא לרבוץ".
אמר רבי אלעזר לא שנו אלא פכין גדולים אבל פכין קטנים אורחיה הוא [דרכו הוא. רש"י: אורחיה הוא. לרבוץ. ואם רבצה עליהן ברשות הרבים פטור וברשות הניזק חייבת נזק שלם דתולדה דרגל הוא].
לימא [לומר. והוא לשון שאלה] מסייע ליה, "הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר, ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים" [ומתניתין קתני דאינה מועדת לרבוץ, אלא ודאי דמתניתין בגדולים וברייתא בכלים קטנים ובילדים קטנים ובבהמה קטנה. רש"י].
דלמא מן הצד [האי דקתני מועדת למעך לאו ברביצה אלא מן הצד כשהיא מהלכת ויש בצידה כלים ממעכתן בינה לכותל, וזו היא שאמרנו [לעיל ג' א'] הזיקה בגופה דרך הלוכה דהויא תולדה דרגל. רש"י].


איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רבי אלעזר לא תימא פכין גדולים הוא דלאו אורחיה אבל פכין קטנים אורחיה הוא, אלא אפילו פכין קטנים נמי לאו אורחיה הוא.
מיתיבי [משיבים. הוא כינוי לקושיא בה מקשים על אמורא מברייתא או משנה שאינו יכול לחלוק עליהם]: "ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים". אמר רבי אלעזר דלמא [שמא] מן הצד.
איכא דרמי לה מירמא, תנן: "ולא לרבוץ", והתניא: "ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים", אמר רבי אלעזר לא קשיא כאן בפכין גדולים כאן בפכין קטנים.


"הזאב והארי וכו'".
מאי [מהו] ברדלס? אמר רב יהודה נפרזא. מאי נפרזא? אמר רב יוסף אפא.
מיתיבי: "רבי מאיר אומר אף הצבוע, רבי אלעזר אומר אף הנחש",ואמר רב יוסף [בדוכתא אחריתי [במקום אחר]. רש"י] צבוע זו אפא? [ומדמוסיף ר"מ אפא מכלל דברדלס לאו אפא הוא. רש"י]
לא קשיא כאן בצבוע זכר כאן בצבוע נקיבה, דתניא: "צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש" והני מילי [ודברים אלה] דלא כרע במודים.
[לא קשיא כו'. דברדלס דמתניתין הוא צבוע זכר ועליו קאמר רב יוסף צבוע זו אפא. ורבי מאיר מוסיף אף צבוע נקבה דלא שמיה אפא. ודרב יוסף לאו אדרבי מאיר איתמר [לא על רבי מאיר נאמר] אלא בעלמא איתמר [אלא סתם נאמר] כדתניא צבוע זכר נעשה כו', אלמא [אמור] צבוע זכר משתנה לכמה מינין הלכך קרי לה ברדלס ונפרזא ואפא כך מצאתי.
לישנא אחרינא ועיקר הוא, מתניתין בצבוע נקבה ורבי מאיר מוסיף צבוע זכר, ותרוייהו [ושניהם] מיקרו אפא, דתניא צבוע זכר וכו', ומשום דמשתנה לבריה אחרת אצטריך לאוסופי בהדיא [להוסיפו בפירוש] מפי מורי ולא שמעתי. רש"י]