בבא קמא – דף י"ב עמוד א'

הכא [כאן] במאי עסקינן? שעשאו אפותיקי [אפה תהא קאי [על פה תהיה עומד]. כלומר מזה יהא לך פרעון ואשמעינן רבי אלעזר דאם מכרו גובה בעל חוב ממנו. רש"י. אפותיקי הכוונה שהחייב  הקנה בפירוש לבעל החוב שעבוד באותו חפץ, ונקנה החפץ לבעל החוב להיות גובה ממנו אפילו אם מכרו החייב. שהדין שקרקעות משתעבדות ומטלטלין לא, הוא כשלא התנו בפירוש. אבל אם שיעבד לו בפירוש מטלטלין חל עליהם השעבוד בדומה לקרקע ובעל החוב גובה אותם מלקוחות]. כדרבא. דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו. שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו.
מאי טעמא? הא אית ליה קלא [יש לו קול], והא לית ליה קלא [אין לו קול].
[עבד שעשאו אפותיקי הוא דבר שדרכו להיוודע לבריות, וכשקונים אותו הלקוחות עליהם לברר אם הוא משועבד. ואם ידעו שהוא משועבד וקנו, או שלא ביררו, הם הפסידו לעצמם שאחר כך יגבה מהם בעל החוב את העבד. אבל שור שעשאו אפותיקי אין דרך שידברו בו הבריות ויוודע. לכן תקנו חכמים שלא יגבה ממנו בעל חוב כדי שלא יפסידו הלקוחות שאינם יכולים לברר אם הוא משועבד]

לבתר דנפק [אחרי שיצא. רב נחמן] אמר להו עולא [ליושבים לפניו], הכי [כך] אמר רבי אלעזר, אפילו מיתמי [כלומר עבדים הוקשו לקרקעות ודינם לגבי שעבוד כמו קרקע ובשעה שהתחייב האב נקנה לבעל חוב שעבוד לגבות מהעבדים כמו שנקנה לו שעבוד קרקעות. ולכן גובה את העבד מהיתומים. ואין צורך להעמיד באפותיקי].

אמר רב נחמן אשתמטין עולא. [משתמט ממני עולא. רש"י: נשמט ממני וירא. משום דסבירא לי עבדא כמטלטלי דמי [שלא לומדים ממה שהוקשו עבדים לקרקעות שעבד חל עליו שעבוד לבעל חוב כמו קרקע, אלא נדון כמטלטלין שכל זמן שלא עשאם אפותיקי אינם משתעבדים לבעל חוב] ומתיירא הוא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות. רש"י]

הוה עובדא [היה מעשה] בנהרדעא ואגבו דייני דנהרדעא. [הגבו לבעל חוב עבד של החייב מיתומיו של החייב, וכעולא שעבד כקרקעות]

הוה עובדא בפומבדיתא ואגביה רב חנא בר ביזנא. [כעולא]

אמר להו רב נחמן זילו אהדורו [לכו החזירו. ליתומים את העבד. שעבד הוא כמטלטלין ואינו משתעבד לבעל חוב], ואי לא מגבינן לכו לאפדנייכו [אגבה מכם את האפדנא שלכם. אפדנא הוא בית נאה וחשוב].

אמר ליה רבא לרב נחמן, הא עולא, הא רבי אלעזר, הא דייני דנהרדעא, והא רב חנא בר ביזנא [שכולם סוברים שעבדים כקרקע לעניין שעבוד], מר כמאן סבירא ליה [כמי סובר]?

אמר ליה [לו] אנא מתניתא ידענא, דתני אבימי: "פרוזבול חל על הקרקע ואינו חל על העבדים. מטלטלין נקנין עם הקרקע ואינן נקנין עם העבדים".

[במוצאי שנת שמיטה נשמטים כל החובות שחייב אדם לרעהו, ואין בעל החוב יכול לגבות חובו יותר.

בזמן הזה שמיטת כספים היא מדרבנן, וראו חכמים שבגללה עוברים על דין תורה ונמנעים מהלוות, לכן תקן הלל הזקן פרוזבול, שלא יהיו נשמטים החובות בשביעית.

עיקר הפרוזבול הוא שבעל החוב מוסר את חובו לבית דין שיגבוהו.

חלק מתקנת הפרוזבול הוא שבית הדין גובים לפני סוף שנת השמיטה עבור בעל החוב מעט קרקע בקרקעותיו של החייב. במטלטלין יש דין אונאה ואי אפשר לשום את שווים יותר משישית מעל או מתחת למחיר שבשוק. אבל קרקע אין בה דין אונאה וכל שומה שיסכימו ביניהם כך יהיה שוויה. לכן מגבים בית הדין לבעל החוב דווקא קרקע ולא מטלטלין, שעל קרקע כלשהו אפשר להסכים ששווייה ככל החוב. אחרי שמיטה כשבא בעל החוב לגבות את חובו, אינו עובר על דין שמיטת כספים, שאומר שהקרקע המועטה כבר קנויה לו מקודם, ואינו גובה חובו אלא מוכר את הקרקע שלו לחייב, והחייב נותן לו בדמיה כסך כל החוב, כיוון שאין אונאה לקרקע.

אם עבדים הוקשו לקרקע, לא היה בהם דין אונאה כמו בקרקע והיה אפשר לעשות עליהם פרוזבול. מכיוון שנאמר בברייתא שאין עושים פרוזבול על עבדים מוכח שדינם כמטלטלין ויש בהם דין אונאה.

קניין "אגב" פירושו שאם מקנה לחבירו קרקע, ואומר לו שמקנה לו מטלטלין אגב הקרקע, מכיוון שקנה את הקרקע נקנים לו המטלטלין אע"פ שלא עשה בהם קניין הראוי להם.

אם עבדים הוקשו לקרקע, היה אפשר להקנות מטלטלין אגב עבדים. מכיוון שבבריתא מבואר שאין המטלטלין נקנים עם העבדים, מוכח שדין העבדים הוא כמטלטלין ולא כקרקע]

לימא כתנאי [לומר כתנאים? האם ניתן להוכיח שהיא מחלוקת תנאים]: "מכר לו עבדים וקרקעות – החזיק בעבדים לא קנה קרקעות, בקרקעות לא קנה עבדים.

קרקעות ומטלטלין – החזיק בקרקע קנה מטלטלין [בקניין "אגב", ואין צריך הגבהה על המטלטלין], במטלטלין לא קנה קרקע [שרק מטלטלין נקנים אגב קרקע, ולא להיפך].

עבדים ומטלטלין – החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין [מוכח שעבדים אינם כקרקע שאין נקנים מטלטלין אגב העבדים. ולפי זה יש לשאול בתחילת הברייתא למה אם החזיק בקרקע לא קנה עבדים, והגמרא עוסקת בזה בהמשך], במטלטלין לא קנה עבדים [זה פשוט, שאין שום דבר שנקנה אגב מטלטלין]".

והתניא: "החזיק בעבדים קנה מטלטלין". [ומוכח שעבדים הם כקרקע]

מאי לאו בהא קמפלגי [האם לא בזה חולקים], דמר [הברייתא השנייה] סבר עבדים כמקרקעי דמי [דומים], ומר [הברייתא הראשונה שהחזיק בעבדים לא קנה מטלטלין] סבר עבדים כמטלטלין דמי?

אמר רב איקא בריה דרב אמי, דכולי עלמא [לכל הדעות] עבדים כמקרקעי דמי, והדתניא "קנה" [הברייתא השנייה] שפיר [טוב], והדתניא "לא קנה" בעינן קרקע דומיא דערים מצורות ביהודה דלא ניידי.

דתנן [משנה בקידושין כ"ו א']: "נכסים שאין להם אחריות [דהיינו מטלטלין] נקנין עם נכסים שיש להם אחריות [דהיינו קרקע], בכסף בשטר ובחזקה [כסף שטר וחזקה הם הקניינים הקונים קרקע. ואגב הקרקע נקנים גם המטלטלין]". [מביא מדברי הגמרא שם על המשנה:] מנהני מילי [מניין דברים אלה]? אמר חזקיה דאמר קרא: (דברי הימים ב כא, ג) "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה". [היה לו לומר "וערי מצורות", ומכך שאמר "עם" משמע שהכסף והזהב והמגדנות, שהם מטלטלין, נקנו עם הערים, שהן קרקע. ומכאן לומדים שמטלטלין נקנים אגב קרקע. ודעת הברייתא שאמרה שמטלטלין לא נקנים עם עבדים, זהו משום שאע"פ שדינם כקרקע אין די בזה, שצריך גם שלא יהיו ניידים וכמו ערי מצורות]

איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רב איקא בריה דרב אידי, דכולי עלמא [לכל הדעות] עבדי כמטלטלין דמי, והדתניא "לא קנה" שפיר, הא דתניא "קנה" בעודן עליו. [הברייתא "החזיק בעבדים קנה מטלטלין", אין זה מדין קניין אגב, שהרי עבדים הם כמטלטלין, אלא מדין קנייין חצר. שאם מטלטלין נמצאים בתוך חצרו יכול לכוון שקונה אותם בקניין חצר, כלומר מה שהם בחצירו קונה לו. וחצר הוא כל דבר שקנוי לו, בין קרקע בין מטלטלין. לכן גם אם עבד נדון כמטלטלין יכול הוא לקנות לבעליו מטלטלין המונחים עליו בקניין חצר. שמחשיבים את העבד כחצר בעליו]

וכי עודן עליו מאי הוי? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה.

וכי תימא בעומד? והא אמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה, והלכתא בכפות
[כשהוא כפות קונה העבד בקניין חצר לבעליו את המטלטלין שעליו].

והתניא: "החזיק בקרקע קנה עבדים" [מביא כעת ברייתא שלישית, החולקת על הברייתא הראשונה שהובאה]? התם [שם. בברייתא זו השלישית שהובאה עכשיו] בעומדין בתוכה [העבדים עומדים בתוך הקרקע, ולכן נקנים אגב הקרקע. ובברייתא הראשונה מדובר שאין העבדים עומדים בתוך הקרקע, ולכן אם קנה את הקרקע, לא קנה את העבדים אגב הקרקע].

מכלל [ניתן להסיק] דהאי "לא קנה" [הברייתא הראשונה שאמרה החזיק בקרקעות לא קנה עבדים] כשאין עומדין בתוכה.

הניחא להך לישנא דאמר רב איקא בריה דרב אמי עבדי כמטלטלי דמי, היינו דאי [שאם] עומדין בתוכה אין [כן], אי [אם] לא – לא.

אלא להך לישנא דאמר עבדי כמקרקעי דמי, למה לי עומדין בתוכה? הא אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן [זה לא שייך לקניין אגב, אלא משום שמחשיבים את כל השדות כחפץ אחד. הנה אם רוצה לקנות שני כדים, אם הגביה אחד לא קנה את השני וצריך להגביה גם אותו, משום שמבחינה קניינית מסתכלים על שני הכדים כעל שני חפצים נפרדים. אמנם שני שדות אינם כמו שני כדים. שהרי מצד עצמם הם שדה אחד, ורק מה שהחליטו בני אדם שחלק זה שייך לפלוני וחלק זה לחבירו מחלק ביניהם. וזה דומה לאם היו מצויירים על כד ארבעה קווים מראשו לתחתיתו, וצפונו ודרומו של כד הם של ראובן, ומזרחו ומערבו של כד הם של שמעון. ואם ראובן רוצה להקנות ללוי את שני החלקים הנפרדים שיש לו בכד, יכול לוי לקנות את שניהם בהגבהה אחת שעושה בכד, ואינו צריך להגביה פעמיים עבור שני החלקים. וכן אם יש לראובן שתי אוזניים של בהמה ושאר הבהמה אינו שלו, יכול הוא להקנות את שתי האזניים בהגבהה אחת שהלוקח ממנו את האוזניים עושה בבהמה, ואין צריך שתי הגבהות. כך כל הקרקע בכל העולם היא חפץ אחד, ורק קוים מצויירים עליו, לכן אם מוכר לו עשר שדות בעשר מדינות והחזיק באחד קונה את כולם באותה חזקה.

מכח זה מקשה הגמרא, שאם עבד דינו כקרקע, אם החזיק בקרקע, יקנה את העבד גם אם העבד לא על הקרקע והוא במדינה אחרת. כמו שהיה קונה בקניין קרקע זו שדה שבמדינה אחרת]

וליטעמיך להך לישנא דאמר עבדי כמטלטלין דמי, למה לי עומד בתוכה? הא קיימא לן דלא בעינן צבורין. [בקניין מטלטלין אגב קרקע יש שתי דעות האם צריך שיהיו המטלטלין נמצאים על אותה קרקע שנקנית או לא, והלכה כהדעה שאין צריך [בקידושין כ"ו א'], ואם הסכימו המוכר והקונה שייקנו המטלטלין אגב הקרקע, מכיוון שהחזיק בקרקע קנה את המטלטלין בכל מקום שהם]

אלא מאי אית לך למימר [אלא מה יש לך לומר] שאני [שונה] מטלטלי דניידי [שניידים] ממטלטלי דלא ניידי [מטלטלין שאינם ניידים נקנים אגב הקרקע גם אם אינם בתוכה. אבל עבד שהוא נייד נקנה אגב הקרקע רק אם הוא בתוכה, למי שסובר שעבד כמטלטלין. ובתוספות הוכיחו שזהו רק בעבד שיש בו דעת, אבל בהמות הן כמו שאר מטלטלין ונקנות בקניין אגב גם אם אינן בתוך השדה], הכא נמי [כאן גם. למי שסובר שעבד כקרקע] שאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי, עבדא מקרקעי דניידי הוא [ולכן אם החזיק בקרקע אינו יכול לקנות את העבד כמו שקונה קרקע אחרת במדינה אחרת], התם [שם. במימרא של שמואל] סדנא דארעא חד הוא [הסדן של הארץ אחד הוא. ולכן קונה שדה אחרת במדינה אחרת].

(מהלך הגמרא כאן לכאורה נראה מגומגם. שהגמרא אומרת שקיימא לן שבקניין אגב אין צריך שהמטלטלין יהיו צבורים על הקרקע, ולפי זה היה לו להקשות מייד על הברייתא הראשונה, שאם עבדים דינם כמטלטלין, למה אם החזיק בקרקעות לא קנה עבדים.

וכשמביא את הברייתא השלישית "החזיק בקרקע קנה עבדים", מביא אותה בתמיהה, שקשה לו למה קנה עבדים, שהרי מקודם אמרנו שלא קנה. והוא להיפך, שברייתא זו אומרת כדין, שהרי קיימא לן שאין צריך לקניין אגב שהמטלטלין יהיו צבורים בתוכה. ומתרץ את התמיהה בכך שאומר שקנה את העבדים כי הם עומדים בתוכה. ומה תירוץ הוא זה, שהרי קיימא לן שאין צריך עומדים בתוכה, וכמו שבהמשך מקשה כך.

ואם בתחילה לא ידע שאין צריך צבורים בתוכה לקניין אגב, למה לא הוקשה לו החילוק בין עבד למטלטלין. שהרי בברייתא הראשונה אמר שהחזיק בקרקע לא קנה עבדים. אבל החזיק בקרקע כן קנה מטלטלין. ואם את העבדים לא קנה כי אינם עומדים בתוכה, למה את המטלטלין קנה. ואם הברייתא מדברת שהעבדים לא עומדים בתוכה ולכן לא קנה, אבל המטלטלין כן עומדים בתוכה ולכן אותם קנה, היה לו לשאול מייד כשהביא את הברייתא על חילוק תמוה זה. ורש"י בדיבור המתחיל ה"ג [הכי גרסינן] הרגיש בזה. וצריך עיון).

(חומר למחשבה:

יש לעיין, שבגמרא מקשה שכמו שמכר לו עשר שדות בעשר מדינות, החזיק באחד קנה את כולם, באותו אופן אם עבד דינו כקרקע, יקנה גם את העבד. אמנם הדין שהחזיק באחד קנה את כולם אינו דין מיוחד לקרקע. שגם במטלטלין הוא כך שאם מכר שני חלקים נפרדים באותו חפץ קנה את שניהם בהגבהה אחת. ואין זה תלוי כלל בקרקע או מטלטלין אלא אם הוא חפץ אחד או לא. ועבד הרי הוא חפץ אחר מהשדה. לכן גם אם דינו כקרקע אין סברא שייקנה עם השדות. ולו יצוייר שהיה מוכר לו שדה אחת על הארץ, ושדה אחרת על הירח, לא היתה נקנית זו שבירח עם זו שבארץ, שאינם חפץ אחד ולא שייך בזה סדנא דארעא חד הוא. והיה צריך קניין נוסף על זו שבירח. ועבד גם אם דינו כקרקע ממש לכל דבר, לא יהיה אלא כשדה שבירח שהיא חפץ אחר, ואינה חלק מסדן הארץ. על כן צריך עיון בקושיית הגמרא.

(אגב חידוש בעיני שאם מכר לו שדה באי בתוך הים גם עליה אומרים סדנא דארעא חד הוא, ולא מתחשבים שיש ים מפסיק ביניהם. ואפשר שמשום כך אמר "סדנא" שמתכוון לעומק שהארץ נשענת עליו, ולא רק לשטחיות פני האדמה. שלכאורה היה די שיאמר שהארץ היא אחת והיה מכוון לפני הקרקע העליונים, שגם אז שני שדות הם אותו חפץ, ולמה צריך לדבר על סדן הארץ)

ויש לומר שההיקש שעבד נדון כקרקע אין הכוונה לדון את העבד כאילו מציאותו היא קרקע ולגזור מזה את דיניו. אלא גם אחרי ההיקש דנים שהעבד אין מציאותו קרקע, ורק מעתיקים אליו הלכות שנאמרו בקרקע כמו שהן אע"פ שאין סברא כלל שיחולו עליו. ובזה מיושב, שאם ההיקש היה מלמד שיש לדון בו כאילו מציאותו היא קרקע, ומזה לגזור את דיניו, אם כן בוודאי שלא ייקנה עם שדות אחרים, שהוא כמו שדה בירח שהיא קרקע ולא נקנית. אבל אם אין דנים כאילו מציאותו היא קרקע, צודקת הקושיא, שיש להשליך עליו דין שהיינו דנים בשדה, בלי להתחשב במציאותו. ובשדה היינו אומרים שנקנית עם השדות האחרות, ולכן כך דנים בו ולא מתחשבים כלל אם מציאותו היא חפץ בפני עצמו. שאין שייכות בין דיני קרקע שמטילים עליו לבין מציאותו. וכך נראה האמת, וגם לתירוץ הוא כך, רק שאומר שיש דינים שלא מעתיקים לעבד.

חילוק זה נוגע לסוגיות רבות ועמוקות, לדוגמה הדין שעבד אין בו דין גזילה כמו קרקע. ויש לעיין בזה אם קרקע אינה נגזלת בגלל שכך הוא דין בקרקע, או רק בגלל שאי אפשר להזיז אותה ממקומה ואם היה אפשר להזיזה היתה נגזלת. ואם נאמר שאין בה גזילה רק כי אי אפשר להזיזה ממקומה, על הדרך הראשונה שכתבתי בעבד, שנדון כאילו מציאותו קרקע, אם כן עבד הוא קרקע שאפשר להזיז ויהיה בו דין גזילה. וכמו שלו יצוייר שהיה אפשר לעמוד על הארץ ולהחזיק בידיים את הירח היה דין גזילה בירח (לצורך הדוגמה נניח שגם באופן זה הירח היה נדון כקרקע. שצריך לעיין שאולי לו כך היה, היה נדון כמטלטלין). אבל על הדרך השנייה שרק מטילים על עבד הלכות של קרקע בלי לומר שמחשיבים אותו שהוא כאילו קרקע, אם כן כמו שקרקע אינה נגזלת כך אומרים את ההלכה בעבד בלי להתחשב כלל במציאותו אם הוא נייד או לא. וכל זה כתבתי רק לעורר את המעיין והוא עניין ארוך ועמוק, ובמקום שיהיה נוגע בע"ה אאריך בזה יותר [מה שכתבו התוספות לקמן עמוד ב' דיבור המתחיל "שאני מקרקעי" אינו נוגע לעניין שדיברתי בו]

– – –

עוד קשה לי בגמרא, שהגמרא מקשה למי שסובר שעבד כקרקע, למה עבד לא נקנה על ידי שהחזיק בשדה ממימרא של שמואל שמכר לו עשר שדות החזיק באחד קנה את כולם.

והגמרא אינה מתרצת בפשיטות משום שעבד הוא נייד. אלא מביאה מהדעה של מי שאומר שעבד כמטלטלין, ולמה לא נקנה עם השדה מכיוון שאינו עומד בתוכה. ומקשה עליו שהרי קיימא לן שאין צריך שהמטלטלין יהיו בתוך השדה, ומתרצת משום שעבד הוא מטלטלין נייד לכן הוא כן צריך להיות בתוך השדה.

ואחרי שהביאה כל זה, אומרת הגמרא אם כן כמו שאמרנו שם שעבד שונה כי הוא נייד, אף כאן נאמר שאף למי שאומר עבד כקרקע, דינו שונה משדה כי הוא נייד.

וקשה שהרי לכאורה אין שום שייכות בין הדברים. שלמי שאומר שעבד הוא מטלטלין מה שלעניין קניין אגב צריך שיעמוד דווקא בתוך השדה, ולא כמו מטלטלין שאינם ניידים, היא סברא בדין קניין אגב, שאי אפשר לראות שהעבד הוא "אגב" הקרקע אם אינו בה כיוון שהוא נייד. ומה זה שייך לשאלה אם למי שאומר עבד כמטלטלין לומדים מההיקש לקרקע שיהיה נדון כמו שדה במדינה אחרת שקונה אותה כי סדנא דארעא חד הוא. ואם האמת היא שעבד שונה לעניין סדנא דארעא חד הוא כי הוא נייד, אין לה שום הוכחה וסיוע מעניין קניין אגב והיה לו לתרץ ישר על הקושיא משמואל לגבי עשר שדות שעבד שונה כי הוא נייד. ואם לא היה וודאי שכך האמת, הרי אחרי מה שהביא מקניין אגב לא נעשה ברור יותר, שהרי הוא עניין אחר לגמרי.

ונראה שבאמת אין כוונת הגמרא שיש שייכות בסברא בין העניינים, אלא הכוונה היא, שהנה כשבאים להכריע את ההלכה, אם על דעה אחת יש קושיא שמתורצת רק בתירוץ דחוק, והדעה השנייה אינה נזקקת לתירוצים דחוקים, זו סיבה להכריע כהדעה שאין בה צורך לדוחק. וכך נאמר בהכרעות להלכה של הגמרא בכמה מקומות שלא נסמוך על תירוצים דחוקים.

לכן מי שסובר שעבד הוא קרקע, לא היה רוצה לתרץ שיטתו בתירוץ דחוק שעבד שונה כי הוא נייד, שאז היתה זו סיבה להכריע להלכה כהדעה שעבד הוא כמטלטלין. לכן לפני שאומר את תירוצו, מראה שגם לדעה המתנגדת שעבד הוא כמטלטלין צריך לתרץ תירוץ דחוק לחלק בקניין אגב שעבד שונה משאר מטלטלין. וזה מסתייע ממה שנאמר מקודם לגבי עולא ורב נחמן והדיינים שרב נחמן איים עליהם שיגבה מהם את ביתם, שהיתה מחלוקת חריפה בעניין הכרעת ההלכה בזה. אולי בזה יש גם ליישב מה שכתבתי מקודם שמהלך הסוגיא נראה מגומגם, ששום צד של המחלוקת לא רצה לעורר קושיא שתכריח אותו לתרץ שיש חילוק שעבד נייד, שזה נחשב תירוץ דחוק, לפני שידע שגם לדעה השנייה צריך לתרץ תירוץ דחוק כזה. ולכן רק בסוף עלו השאלות שהיה להן להישאל בתחילה)