(דברי הימים ב לב, לג) "וכבוד עשו לו במותו" [לחזקיה מלך יהודה], מלמד שהושיבו ישיבה על קברו.
פליגי [חולקים] בה ר' נתן ורבנן, חד אמר שלשה [ימים] וחד אמר שבעה ואמרי לה שלשים.
תנו רבנן: ""וכבוד עשו לו במותו" זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף [כמו "וחלצה נעלו" (דברים כה) שקרעו בגדיהם עד שנראו כתפיהם. רש"י] דברי ר' יהודה.
אמר לו ר' נחמיה והלא לפני אחאב עשו כן, אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה".
והאידנא נמי עבדינן הכי? [ועכשיו גם אנו עושים כך. להוציא ספר תורה לפני אדם גדול בקבורתו, ואין ראוי לעשות מה שעשו לחזקיה משום כבודו]
אפוקי מפקינן [להוציא מוציאים], אנוחי לא מנחינן [להניח לא מניחים. על מיטתו].
ואיבעית אימא [ואם רצונך אמור] אנוחי נמי מנחינן [להניח גם מניחים], קיים לא אמרינן [קיים זה מה שכתוב בזה לא אומרים].
אמר רבה בר בר חנה הוה אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא [הייתי הולך עם רבי יוחנן לשאול סוגיה], כי הוה עייל [כשהיה נכנס] לבית הכסא והוה בעינא מיניה מלתא [והייתי שואל ממנו דבר] לא פשיט לן [לא יישב לנו] עד דמשי ידיה [עד שרחץ ידיו] ומנח תפילין ומברך והדר אמר לן [ואז אמר לנו] אפילו קיים אמרינן לימד לא אמרינן.
[כי הוה עייל לבית הכסא. כלומר זימנא חדא [פעם אחת] כי הוה עייל לבית הכסא אמר לן הכי [כך]: קיים אמרינן לימד לא אמרינן, ולימד אמרו לחזקיה, והאידנא לא משום כבודו דחזקיה, דלימד עדיף מקיים. רש"י]
והאמר מר גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה [אלמא מעשה עדיף. רש"י]?
לא קשיא, הא למיגמר [ללמוד בעצמו. מעשה עדיף מללמוד בעצמו], הא לאגמורי [ללמד לאחרים. עדיף ממעשה. ובחזקיה אמרו שלימד לאחרים]
[משמע שאין לומר בהספד על המת שלימד לאחרים, ואין נוהגים כן. ואפשר שדווקא להניח ספר תורה על מיטתו ולומר שלימד אין עושים משום כבודו של חזקיה].
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב (ישעיהו לב, כ) "אשריכם זורעי [היינו צדקה וחסד כדמפרש לקמיה. רש"י] על כל מים משלחי רגל השור והחמור", כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים [דהכי משמע רגליכם ישולחו בנחלת השור והחמור יוסף ויששכר. רש"י. יוסף נקרא שור שכתוב בו "בכור שור הדר לו", ויששכר נקרא חמור שכתוב בו "ויששכר חמור גרם"], שנאמר "אשריכם זורעי" ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר: (הושע י, יב) "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד", ואין מים אלא תורה שנאמר: (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", וזוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף דכתיב: (בראשית מט, כב) "בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור [היינו כילה. רש"י]", וזוכה לנחלת יששכר דכתיב: (בראשית מט, יד) "יששכר חמור גרם" [מתרגמא עתיר בניכסין [עשיר בנכסים]. רש"י].
אית דאמרי [יש שאומרים], אויביו נופלין לפניו כיוסף, דכתיב: (דברים לג, יז) "בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ", וזוכה לבינה כיששכר דכתיב: (דברי הימים א יב, לג) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל".
פרק שני – כיצד הרגל
מתני' כיצד הרגל מועדת [כלומר במה הרגל מועדת. רש"י] לשבר בדרך הלוכה [כלומר בכך היא מועדת שמשברת דרך הלוכה. רש"י].
הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר [בגמרא שואל שזה כבר נאמר].
היתה מבעטת [שינוי הוא זה ותולדה דקרן הלכך חצי נזק ותו לא. רש"י] או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה [אע"ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה [דרכו] הוא, אפילו הכי [כך] חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירי להו [הלכה למשה מסיני שעל צרורות משלם רק חצי נזק] וברשות הניזק קאמר, דברשות הרבים פטור כדאוקימנא בריש פרק קמא (דף ג:) דצרורות תולדה דרגל לפוטרו ברשות הרבים. רש"י] ושברה את הכלים משלם חצי נזק.
דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו, על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק. [ראשון נזקי רגל הן ומשלמת כולה ואחרון ע"י צרורות נשבר הלכך חצי נזק. רש"י]
התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל [כל דבר הנקשר ברגל התרנגול קרי דליל. ואית דגרסי [ויש שגורסים] דלי. רש"י] קשור ברגליו או שהיה מהדס [מרקד. רש"י] ומשבר את הכלים משלם חצי נזק [דדליל היינו צרורות כדמפרש בגמרא דאדייה אדויי [שזרק אותו] הידוס נמי [גם] כגון שהתיז והצרורות שברו את הכלים. רש"י].
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 