תא שמע: "הידוס אינו מועד ויש אומרים הרי זה מועד".
הידוס סלקא דעתך? [אמאי לא ליהוו מועד הא אורחיה הוא. רש"י]
אלא לאו הידוס והתיז [שגלגל הכלי ברקידתו למקום אחר ונשבר. מאן דאמר מועד לנזק שלם סבר בתר מעיקרו אזלינן. רש"י], ובהא קמפלגי דמר סבר בתר מעיקרא אזלינן [ואין זה צרורות שכבר נחשב הכלי עצמו שבור משעה שהתחיל לגלגלו], ומר סבר בתר תבר מנא [שבירת כלי] אזלינן.
לא. בהתיז צרורות [והצרורות שברו הכלים והוא לא נגע בכלי. מאן דאמר מועד סבר לה כסומכוס ומאן דאמר אינו מועד סבר לה כרבנן. רש"י] ובפלוגתא דסומכוס [שמחייב נזק שלם על צרורות] ורבנן קמיפלגי.
תא שמע: "תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי [קסלקא דעתך דעל ידי שהיה התרנגול מנקר את החבל נתגלגל הדלי ונשבר. רש"י] משלמין נזק שלם".
שמע מינה בתר מעיקרא אזלינן.
תרגמא אחבל [הא דקתני נזק שלם אחבל [על החבל]. רש"י].
והא חבל משונה הוא. [שאין דרך שן לאכול את שאין ראוי לה וחצי נזק לשלם. רש"י. שכל שאינו דרכו חיובו משום קרן חצי נזק ולא משום שן ואע"פ שאין כוונתו להזיק אלא עושה להנאתו]
[קשה שהרי אם הניקור בחבל הוא תולדת קרן כיוון שהוא משונה, אם כן גם נזק שבירת הדלי הוא משום קרן, שהדלי נשבר על יד הניקור. ולמה מקשה הגמרא שהוא משונה והוא קרן רק אם נעמיד שהנזק הוא על החבל.
ותירצו בתוספות שלפני שהעמדנו שהתשלום הוא על נזק החבל היינו אומרים שמדובר בחבל גרוע וישן ובלוי שדרכו ליפסק בחטיטה מועטת שמחטטין למצוץ המים שבחבל. אבל כעת שמעמיד בנזק של החבל, בהכרח הוא שווה פרוטה והוא חבל חזק ואין דרך תרנגולים לפסוק חבל כזה.
ועוד יש לומר שהיינו אומרים שהיה החבל קשור בקשר רופף שדרך תרנגולים להתירו בנקירה מועטת. אבל כעת שמעמיד שהוזק החבל שווה פרוטה אין דרך תרנגולים לנקר בו עד כדי כך]
דמאוס בלישה [שמדובקת בו עיסה. דמאוס לשון לכלוך. רש"י. ולכן דרכו לנקר בחבל].
והא נשבר דלי קתני? [ומבואר שהחיוב הוא על הדלי ולא על החבל]
אלא סומכוס היא דאמר צרורות נזק שלם משלם [ואין ראיה מהברייתא שהולכים בתר מעיקרא].
אי [אם] סומכוס אימא [אמור] סיפא "ניתז ממנו שבר ונפל על כלי אחר ושברה, על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק". ואי סומכוס מי אית ליה [האם יש לו] חצי נזק?
וכי תימא [וכי תאמר] שאני ליה [שונה לו] לסומכוס בין נזק כחו לכח כחו [דלי שנתגלגל הוי כחו והאחר שנשבר בצרורות הדלי הוי כח כחו. רש"י. ונאמר שגם סומכוס סובר שנתקבלה הלכה למשה מסיני שצרורות רק חצי נזק, אבל הוא סובר שההלכה נאמרה רק על צרורות שהם כח כוחו], ואלא הא דבעי רב אשי [לקמן בסוגייתנו] כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לאו ככחו דמי, תפשוט ליה דלאו ככחו דמי [מכיוון שרב אשי לא פשט את הספק מברייתא זו מוכח שסבר שלא כך פירושה].
אלא לאו רבנן היא, שמע מינה בתר מעיקרא אזלינן.
אמר רב ביבי בר אביי דקאזיל [שהולך. הדלי] מיניה מיניה [דתרנגול ולא נשבר על ידי גלגול למקום אחר אלא הוא דוחפו כל שעה ובשעת שבירה נמי. רש"י. ולכן לא מוכח מהברייתא שבתר מעיקרא אזלינן. ומדובר שהתרנגול דחף את הכלי דרך הילוכו וחייב משום רגל. והחיטוט בחבל היה להנאתו ומשום שן. ואם היה חילוק בדינים בין שן לרגל היה חייב כמו הקולא של שניהם]
בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מעלייה משלם? מגופו משלם דלא אשכחן [שלא מצאנו] חצי נזק דמשלם מעלייה, או דלמא מעלייה משלם דלא אשכחן כאורחיה [כדרכו] דמשלם מגופיה. [כמו שכתבתי לעיל י"ז ב' ידע רבא שנאמרה הלכה בצרורות, אבל לא היו ידועים גדרי הלכה. ומסתבר שלפרש את ההלכה בדומה לדינים שאנו יודעים]
תא שמע: "הידוס אינו מועד ויש אומרים הרי זה מועד".
הידוס סלקא דעתך? [הרי דרכו להדס ולמה לא ייחשב מועד]
אלא לאו הידוס והתיז, ובהא קמיפלגי מאן דאמר אינו מועד קסבר מגופו משלם [והיינו אינו מועד דדינו כתם לכל מילי. רש"י. רק יש חילוק שתם הוא קנס ואינו משלם על פי עצמו וצרורות הם ממון ומשלם על פי עצמו], ומאן דאמר מועד קסבר מעלייה משלם [והאי מועד דקאמר לאו לנזק שלם אלא לענין עלייה לחצי נזק. רש"י].
לא. בפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי [ומועד לנזק שלם קאמר. רש"י]
תא [בוא] שמע [משנה לקמן כ"א ב']: "הכלב שנטל חררה [עוגה שדבוקות בה גחלים] והלך לגדיש, ואכל החררה והדליק את הגדיש. על החררה משלם נזק שלם [דהיינו שן. והדלקת גדיש הוי צרורות דאינו אלא כחו שהוא מניח כאן הגחלת והוא הולך ודולק למקום אחר והא מתניתין היא בפירקין. רש"י] ועל הגדיש משלם חצי נזק".
מאי טעמא, לאו משום דהויא להו צרורות, ותני עלה [בתוספתא מגופו משלם להאי חצי נזק. רש"י] "משלם חצי נזק מגופו".
ותסברא לר' אלעזר נזק שלם מגופיה מי אשכחן?
[בתוספתא נאמר על זה שלרבי אלעזר משלם נזק שלם. וכתב ברשב"א שמגרסת התוספתא מוכח שמה שנאמר שמשלם מגופו הוא גם לרבי אלעזר ואי אפשר לומר שלחכמים שמשלם חצי נזק הוא מגופו ולרבי אלעזר שמשלם נזק שלם הוא מן העליה. ולא מצאתי דברים אלה בגרסת התוספתא שלנו. וסוברת הגמרא כעת שרבי אלעזר סובר כסומכוס שעל צרורות משלם נזק שלם, והוא רגל כמו שהזיקה ברגל עצמה ואי אפשר שיסבור רבי אלעזר שמשלם מגופה ומוכח שאין לפרש את התוספתא כמו שפירשנו]
אלא כגון דשני [ששינה] בהא בגחלת [שלא הביא את הגחלת שדבוקה בחררה לגדיש כדרכו וכמו שסברנו שחייב על ההבערה משום רגל על ידי צרורות, אלא הביא את הגחלת לגדיש באופן משונה וחייב על ההבערה משום קרן. שכל שאינו כדרכו הוא קרן] ורבי אלעזר סבר לה כר' טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם.
[רש"י: שנטלה בפיו והניחה דהיינו שינוי. אלא בעיין מהכא לא תפשוט דאי בצרורות כאורחייהו דכולי עלמא מעלייה משלם והכא בצרורות ששינה בהן קמיפלגי. ובצרורות כי אורחייהו בין ר' אלעזר בין תנא קמא סבירא להו כסומכוס דנזק שלם משלם, הלכך הכא דשני בצרורות קאמר תנא קמא חצי נזק ומגופו משלם דמשונה הוא ותולדה דקרן. ורבי אלעזר סבר כרבי טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק משלם נזק שלם. והואיל ומשונה הוא אע"ג דנזק שלם משלם מגופו הוא דמשלם כדאמרינן לקמן (דף כד:) בשמעתין לרבי טרפון משונה קרן בחצר הניזק מגופו משלם]
ולא היא. מאי טעמא מוקמת לה כרבי טרפון? משום נזק שלם? רבי אלעזר סבר כסומכוס דאמר צרורות נזק שלם משלם, וסבר לה כרבי יהודה דאמר צד תמות במקומה עומדת וכי קתני מגופו אצד תמות אמר ליה. [לרבי יהודה לקמן מ"ה ב' אם שמר שמירה פחותה ונגח השור, במועד פטור, שדי לו בשמירה פחותה, ובתם חייב, שמחוייב בשמירה מעולה. ולפי רב אדא בר אהבה (רב שם חולק על זה) לא מסתבר שכשהיה תם היה חייב אם נגח בשמירה פחותה, ומשנעשה מועד יהיה פטור לגמרי, אלא סובר שמה שרבי יהודה פוטר מועד בשמירה פחותה הוא רק על החצי הנוסף של מועד, אבל החצי של תם שהיה חייב מקודם לא נפטר ממנו גם משנעשה מועד. וזה פירוש צד תמות במקומה עומדת. וכתבו תוספות שם שמכיוון שאומרים כן מסברא לחומרא, אומרים גם במקום שהוא קולא, וכגון שעל חצי הנזק של תמות משלם מגופו]
[רש"י: ולא היא. האי ותסברא דקפרכת ובעית למידק מדרבי אלעזר דלאו בצרורות כי אורחייהו מצינן לאוקמיה, לאו דוקא, ודחייה הוא דמצי לדחויי ולמימר דלאו בכי אורחיה פליגי אלא בדשני, אבל מגופה לא תידוק הכי, דהא שפיר מצית לאוקמא בצרורות כי אורחייהו ותפשוט דצרורות מגופו משלם, דמאי טעמא מוקמת לה בשינוי ורבי טרפון משום דנזק שלם במידי דאורחיה לא אשכחן מגופו, הא לא תיקשי דלעולם בצרורות פליגי ורבי אלעזר כסומכוס וסבירא ליה כרבי יהודה דאמר לקמן במועד צד תמות במקומה עומדת, לקמן בפרק שור שנגח ארבעה (דף מה:), והלכך גבי צרורות נמי לסומכוס דחשיב ליה מועד משלם החצי מגופו וכי קתני מגופו אצד תמות]
רב סמא בריה דרב אשי לרבינא אימור דשמעת ליה לרבי יהודה בתם ונעשה מועד, במועד מתחילתו מי שמעת ליה? [הא לא הוי לה תמות מעולם ואי בצרורות כי אורחיה מוקמת לה ולמפשט דצרורות מגופו משלם, דר' אלעזר תיקשי. רש"י]
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 