אמר לך רב לעולם אימא לך [באמת אומר לך] בעלמא בור ברשותו פטור [דלא חייבה תורה אלא על בור ברשות הרבים וכדיליף רבי ישמעאל טעמיה התם. רש"י], ושאני הכא [ושונה כאן] דאמר לאו כל כמינך [הכוונה אין לך כח או זכות לעשות כך] דמקרבת להו לפירותך לרשות הרבים ומחייבת להו לתוראי [לשורי. מבואר לפי מה שכתבתי לעיל י"ט ב' שפטור שן ורגל ברשות הרבים תלוי בשאלה מי צריך להרחיק את עצמו, ובאופן זה סובר רב שעל הניזק להרחיק אפילו שהקצה מקום משלו, כיוון שזכות המזיק להוליך שורו ברשות הרבים ואם שורו הולך דרכו היא לאכול, ואם נחייבו נשלול זכותו ללכת שם].
ושמואל אמר בעלמא בור ברשותו חייב [הואיל והפקירו והכא מאי טעמא בהמה שאכלתן חייבת. רש"י], דבשלמא בור איכא למימר [יש לומר] לאו אדעתיה [דשור לנטורי נפשיה [לשמור עצמו] מבור [כלומר אינו נותן ליבו לשמור עצמו מבור] וכיון דברשות נכנס, דהא הפקיר רשותו, חייב בעל הבור. אבל פירות כו'. רש"י], אלא פירות מי איכא למימר [האם יש לומר] לאו אדעתיה, הא חזי להו [הרי רואה אותם].
[רש"י: ואפילו הוחלקה בהן פטור. ואע"ג דכל תקלה בור הוא הני מילי [דברים אלה] ברשות הרבים דאין לו רשות לתת שם תקלה. נראה שכונתו שברשות השייכת לרבים אין רשות להניח תקלה ולסמוך על כך שהשור יידע להזהר, ולכן חייב שם גם אם הניח פירות. שרשות הרבים יש בה קניין לרבים להשתמש וגם מצד בעלות הרבים אין רשות להניח שם דברים שיכולים להזיק למי שמשתמש, וכמו שאין רשות להניח דברים שחוסמים את המעבר אע"פ שאינם מזיקים. אבל כאן שהוא ברשותו אין איסור להניח דבר אלא רק מכח שדרכו להזיק, ומכיוון שפירות שור יודע להזהר מלהחליק עליהם מותר. וזה עניין עמוק שצריך ביאור מכמה סוגיות, ובע"ה יתבאר בהמשך בסוגיות של בור. ועיין עוד בתוספות כאן]
לימא [לומר] מחזרת תנאי היא [מחלוקת תנאים היא]? דתניא: "אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה דברי רבי מאיר ורבי יהודה. רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים אין דרכה לאכול אלא להלך".
ר' יוסי היינו תנא קמא [התנא הראשון. רבי מאיר ורבי יהודה]?
[דקסלקא דעתך דלאו אתוך [על תוך] הרחבה קאי רבי יוסי דלבעי לחיוביה, דהא כתיב ובער בשדה אחר ולא ברשות הרבים, אלא אצידי [על צידי] רחבה קאי, דאין דרכה לאכול אלא להלך, וזו שאכלה חייבת, הלכך היינו תנא קמא. רש"י]
אלא מחזרת איכא בינייהו [יש ביניהם], תנא קמא סבר מחזרת נמי [גם] משלם מה שנהנית, ורבי יוסי סבר משלמת מה שהזיקה. [רש"י: מחזרת איכא בינייהו. דשמעינן לרבי מאיר דאמר בצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה, וכגון דאזלה וקמה [שהלכה ועמדה] בצידי רחבה, אבל מחזרת לא. וקאמר רבי יוסי אין דרכה להחזיר ראשה ולאכול אלא להלך, וזו שהחזירה ואכלה חייבת]
לא. דכולי עלמא מחזרת אי [אם] כרב אי כשמואל [אינם חולקים במחזרת, אלא או שולם סוברים כרב או שכולם סוברים כשמואל], והכא ב"ביער בשדה אחר" קא מיפלגי [חולקים. רש"י: ואתוך [ועל תוך] הרחבה נמי [גם] מחייב ליה רבי יוסי], מר סבר (שמות כב, ד) "ובער בשדה אחר" ולא ברשות הרבים, ומר סבר "ובער בשדה אחר" ולא ברשות המזיק [שאם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור. רש"י].
ברשות המזיק לימא [לומר], פירך ברשותי מאי בעי? [ולמה לי קרא. רש"י]
אלא דאילפא ורבי אושעיא [דאמר אילפא לעיל בהמה שפשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה חייבת, ודר' אושעיא דאמר בהמה הקופצת ואכלה מתוך הקופה חייבת. רש"י] איכא בינייהו [יש ביניהם].
[רש"י: רבי מאיר סבר מתוך הרחבה לעולם פטור אלא לפי מה שנהנית ואפילו בדאילפא ור' אושעיא, ואתא רבי יוסי למימר אין דרכה לפשוט צוארה על חבירתה ואין דרכה לקפוץ מדרך ולאכול אלא להלך ואית ליה דאילפא ודרבי אושעיא]
מתני' הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהן מועדין. [לקפוץ וברשות הניזק קאמר דתולדה דרגל היא. רש"י]
הכלב שנטל חררה [עוגה שנאפית על גחלים, ודבוקות בה גחלים], והלך לגדיש. אכל החררה והדליק הגדיש [על ידי הגחלים שהיו דבוקות בחררה]. על החררה משלם נזק שלם [דהוי שן ברשות הניזק. רש"י] ועל הגדיש משלם חצי נזק [מפרש בגמרא. רש"י].
גמ' טעמא דקפצו, הא נפלו פטור. אלמא קסבר תחלתו בפשיעה [דאיבעי לאסוקי אדעתיה [שהיה להעלות על דעתו] דלמא [שמא] קפצי דהא אורחייהו [דרכם] לקפוץ. רש"י] וסופו באונס [דהא נפלו, ונפילה לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה [לא היה לו להעלות על דעתו]. רש"י] פטור. [ולא אומרים שאם לא היה פושע בשמירתם לגבי קפיצה גם לא היו נופלים ונחייב אותו על הנפילה]
תניא נמי הכי [גם כך]: "הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם. נפלו פטורין". הניחא למאן דאמר [למי שאמר. רש"י: אמוראי פליגי בה בפרק המפקיד (בבא מציעא דף מ"ב א')] תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר [מה יש לומר]?
כגון דמקרבי כלים לגבי כותל [טובא [הרבה], דליכא [שאין] תחלתו בפשיעה. דאי הוו קפצי לברא ממאני הוו קפצי [שאם היו קופצים אל חוץ לכלים היו קופצים], וכי נפול להדי כותל ואיתביר מנא [וכי נפלו אל סמוך לכותל] אנוס הוא. רש"י], דכי קפצי בקפיצה לא נפלי עלייהו, ואפילו תחלתו בפשיעה ליכא [אין].
[לא היה עליו לשמור שלא יקפצו, כי אם היו קופצים לא היו שוברים את הכלים, ועל נפילה אינו צריך לשמור שעל אופן זה אינם דבר שדרכו להזיק, שאין דרכם ליפול]
אמר רב זביד משמיה דרבא פעמים שאפילו נפלו נמי [גם] חייב [ואפילו למאן דאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור. רש"י], משכחת לה [מוצאים אותה] בכותל רעוע [שמעקה הגג רעוע דאפילו לגבי נפילה הוי פשיעה. רש"י. אין מדובר בגג בלי מעקה, אלא הפשיעה לגבי נפילה היא שהיה לו להעלות על דעתו שיפול מעקה הגג הרעוע ואז יפלו הכלב והגדי].
מאי ניהו [מה הוא], דאבעי ליה לאסוקי דעתא דנפיל ארחי [שהיה לו להעלות על דעתו שיפלו אריחי המעקה]? סוף סוף לא נפל ארחי, ונפול אינהו [ונפלו הם. הכלב והגדי] תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא. [תחילתו בפשיעה שהיה לו לשמור שלא יעלו לגג שמא יפלו אריחים של המעקה ויפלו הכלב והגדי. וסופו באונס כי סוף סוף לא נפלו אריחי המעקה, והכלב והגדי נפלו אע"פ שלא נפלו אריחי המעקה. ועל נפילה כזו שנופלים אע"פ שיש מעקה אין צריך לשמור והיא אונס, והוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס]
לא צריכא בכותל צר [הכוונה לא צריכא אלא בכותל צר].
[שמעקה הגג צר ודחוק וכי הניחם בראש הגג הוה ליה לאסוקי אדעתיה דקפצי אמעקה כדרכן ומן המעקה שהוא צר נפלי. לישנא אחרינא צר משופע. רש"י. והנפילה היתה באותו אופן שהיה עליו להעלות בדעתו מתחילה ולכן הנפילה היא פשיעה מתחילתה עד סופה ואין כאן אונס כלל]
[יש להבחין בין שינוי שמחשיב כאונס לבין שינוי שמחשיב שאינו חייב משום רגל אלא משום קרן תמה.
לגבי נפילה של כלב וגדי, לא אומרת הגמרא שמכיוון שאין דרכם בכך ייחשב לקרן ולא לרגל. והטעם משום שלגבי נפילה הם נחשבים דבר שאין דרכו להזיק כלל, ואין על זה חיוב שמירה, ולגבי זה אינו בכלל הפרשה של ממונך ודרכו להזיק שמירתו עליך, וכמו כסא ושולחן שבביתו שאינם דבר שדרכו להזיק כלל.
ואין זה דומה לנגיחת קרן תמה, או אכילה על ידי קפיצה וכל כיו"ב, שיש בטבעה שהבהמה תזיק כך אע"פ שאין זו דרכה, והיא נחשבת דבר שדרכו להזיק לגבי זה, רק שזה שינוי מדרכה הרגילה, ולכן אינה חייבת משום רגל או שן אלא משום קרן]
תנו רבנן: "הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה פטורין [מנזק שלם וחייב בחצי נזק דמשונין הן. רש"י], מלמעלה למטה חייבין [שהוא דרכם וחייבים בחצר הניזק נזק שלם משום רגל].
אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין [אדם אי נמי לאו אורחיה [אם גם לא דרכו] לקפוץ מלמטה למעלה חייב, דאין באדם צד תמות אלא בבהמה. ותרנגול דרכו לדלג אפילו מלמטה למעלה. רש"י]".
[תוספות: אדם ותרנגול כו'. ואם תאמר ומה חידוש באדם דחייב? ויש לומר דנפקא מינה אם הפקיד ביתו לחבירו לשמור ויש שם חרש שוטה וקטן שיש לו ליזהר שלא ידלגו מלמטה למעלה וישברו כלים.
ואומר ר"י מתוך כך נראה לפרש דהא דקתני הכלב והגדי שדלגו מלמטה למעלה פטורין דהיינו לגמרי, דחשיב אונס. להכי [לכך] איצטריך לאשמועינן באדם דחייב. דאי [שאם] פטורין מנזק שלם וחייבין חצי נזק ואינו אלא משנה בעלמא, אמאי אצטריך לאשמועינן באדם דחייב?]
והתניא: "הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה פטורין"?
תרגמא [הסביר את הברייתא] רב פפא דאפיך מיפך [שהפך], כלבא בזקירא. [קפיצה. רש"י. שהיא דרכו של גדי ולא של כלב] וגדיא בסריכא [שנועץ צפרניו בכותל שאין דרכו בכך [אלא של כלב] ומשונים הן. רש"י]
אי הכי אמאי [אם כך למה] פטורים?
פטור מנזק שלם וחייבין בחצי נזק.
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 