Archive for the ‘כה א’ Category

בבא קמא – דף כ"ה עמוד א'

05/07/2010

גמ' ורבי טרפון לית ליה "דיו"? והא "דיו" דאורייתא [מהתורה] הוא, דתניא [גבי י"ג מדות בתורת כהנים. רש"י]: "מדין קל וחומר כיצד, (במדבר יב, יד) "ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים" קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום? אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון".

[במדבר י"ב:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.
ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ.  י וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.
יג וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר  אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.
יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף".
טו וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם.

אם כלפי אביה יש להכלם שבעת ימים הרי נזיפת השכינה חמורה יותר ויש ללמוד כלפי שכינה להכלם ארבעה עשר יום, אלא שדיו לבא מן הדין להיות כנדון. זוהי הלכה מהלכות הדין שהתורה נדרשת בקל וחומר, שאינך רשאי להחמיר בדבר הנלמד [הבא מן הדין, דהיינו מספר הימים שיש להכלם כלפי השכינה] יותר מבדבר המלמד [הנדון, דהיינו מספר הימים שיש להכלם כלפי אביה], אלא דיו שיהא חמור כמוהו. ולכן נסגרה מחוץ למחנה רק שבעה ימים ולא ארבעה עשר יום.
הטעם שיש ללמוד מהקל וחומר דווקא ארבעה עשר יום ולא שמונה ימים, פירשו בתוספות שאין הסגר פחות משבעה לכן אם יש להסגירה מעט יותר משבעה, המעט הוא שתי הסגרות דהיינו ארבעה עשר יום. ועיין שם עוד פירוש]

כי לית ליה [אין לו] "דיו" היכא [היכן] דמפריך קל וחומר [כמו במשנתנו שאם נאמר "דיו" לא נלמד מהקל וחומר מאומה], היכא דלא מפריך קל וחומר אית ליה [יש לו] "דיו". התם [שם] שבעה דשכינה לא כתיבי, אתא [בא] קל וחומר אייתי [מביא] ארבסר, אתא "דיו" אפיק [מוציא] שבעה ואוקי [ומקיים] שבעה.
אבל הכא
[כאן] חצי נזק כתיב, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם. אי [אם] דרשת "דיו" אפריך ליה קל וחומר. [חצי נזק שכתוב הוא גם על רשות הניזק, והקל וחומר לא חידש אלא להוסיף ברשות הניזק לשלם נזק שלם, ואם תאמר "דיו" לא ילמדנו הקל וחומר מאומה, שחצי נזק ברשות הניזק ידענו גם ללא קל וחומר]
ורבנן, שבעה דשכינה כתיבי "תסגר שבעת ימים". [הפסוק "תסגר שבעת ימים" מיותר, שהיה אפשר לכתוב 'הלא תכלם שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף', והוסיף "תסגר שבעת ימים" כדי שנלמד שבעת ימים מהפסוק גם ללא הקל וחומר, וכעת ה"דיו" מפריך את הקל וחומר, כיוון שללא הקל וחומר יש פסוק על שבעת ימים, והקל וחומר רק מלמד להוסיף עד ארבעה עשר יום, ואומרים דיו לבא מן הדין להיות כנדון שיהיו רק שבעה ימים ולא לימד הקל וחומר כלום, ובא ללמד שאומרים "דיו" גם היכן שמפריך את הקל וחומר]
ורבי טרפון, ההוא "תסגר" דדרשינן "דיו" הוא. [לרבי טרפון שבעת הימים הכתובים ב"תסגר שבעת ימים הם לימוד מהקל וחומר, והוצרך לפרשם בשנית, שאם היה כתוב רק 'הלא תכלם שבעת ימים' היינו אומרים ששבעת ימים הוא באביה, אבל באמת כיוון שנכלמה כלפי השכינה תיסגר ארבעה עשר יום. ובא "תסגר שבעת ימים" ללמדנו שאומרם "דיו" וגם כלפי שכינה רק שבעת ימים]
ורבנן, כתיב קרא אחרינא [בפסוק ט"ו] "ותסגר מרים". [וממנו לומדים שבעת ימים גם ללא הקל וחומר, ואם כן הרי שאומרים "דיו" אף שמפריך הקל וחומר]
ורבי טרפון, ההוא דאפילו בעלמא דרשינן "דיו" [ומייתורא דקרא גמרינן ליה. רש"י], ולא תאמר הכא [כאן] משום כבודו של משה [הקל על מרים] אבל בעלמא לא, קא משמע לן [שבכל קל וחומר דרשינן "דיו", אבל רק היכן שאין ה"דיו" מפריך את הקל וחומר].

אמר ליה רב פפא לאביי, והא האי תנא דלא דריש "דיו" ואע"ג דלא מפריך קל וחומר, דתניא: "קרי בזב מניין [קריו של זב מניין שתהא הטיפה מטמא במגע ובמשא כטיפה של זוב, דקיימא לן במסכת נדה (דף נ"ה א') שמטמא במשא. וקרי לא דמי לזוב כדאמר בפרק בנות כותים (שם דף ל"ה ב') "זוב דומה ללובן ביצה המוזרת, קרי דומה ללובן ביצה שאינה מוזרת". רש"י]?
ודין הוא מה טהור
[רוק] בטהור [באדם טהור] טמא בטמא [בזב. שרוק הזב טמא], טמא [שכבת זרע] בטהור [באדם טהור. שקרי של אדם טהור מטמא] אינו דין שיהא טמא בטמא [בזב. שקרי של זב יהיה טמא]"?
[ומה רוק שהוא טהור באדם טהור הוי טמא ומטמא במשא באדם טמא כגון זב, כדכתיב "וכי ירוק הזב בטהור" דמשמע במה שביד הטהור, כדדרשינן במסכת נדה (דף נ"ה ב') דהיינו משא, וכתיב "וכבס בגדיו כו'", קרי שטמא בטהור, הטיפה מטמא במגע כדכתיב וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו', ואדם נמי [גם] מטמא במגע כדכתיב "או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגו'", ודרשינן במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מג:) "מנין לרבות את הנוגע בשכבת זרע תלמוד לומר "או איש", אינו דין שיהא טמא בזב. רש"י]
וקא מייתי לה בין למגע בין למשא [לומד מהקל וחומר שהבא מן הדין, כלומר קרי של זב שהוא הנלמד, יהיה טמא בין במגע ובין ובמשא. והוא חמור יותר מהנדון, שהוא המלמד קרי של טהור שמטמא רק במגע ולא במשא]. ואמאי [ולמה] נימא [נאמר] אהני [הועיל] קל וחומר למגע, אהני דיו לאפוקי [להוציא] משא? [שאם אומרים "דיו" אפשר ללמוד רק טומאת מגע לשכבת זרע של זב ולא טומאת משא שאינה במלמד שהוא שכבת זרע של טהור]
וכי תימא [תאמר] למגע לא אצטריך קל וחומר דלא גרע מגברא טהור? [מאותו דין שאדם טהור שכבת זרעו טמאה למגע נלמד שגם שכבת זרע של זב טמאה למגע שלא גרע ממנו, ולא נצרך לזה הקל וחומר. ואם נאמר "דיו" לא יחדש הקל וחומר כלום, ונעמיד את הברייתא כרבי טרפון שהיכן שנפרך הקל וחומר לא אומרים "דיו"]
איצטריך [הקל וחומר ללמד טומאת מגע בקרי של זב], סלקא דעתך אמינא [עולה בדעתך נאמר] (דברים כג, יא) "מקרה לילה" כתיב, מי שקריו גורם לו [להיטמא בעצמו, הוא זה ששכבת זרעו טמאה], יצא זה [זב] שאין קריו גורם לו [להיטמא בעצמו] אלא דבר אחר גרם לו [ונאמר שאין שכבת זרעו טמאה אף לא במגע] קא משמע לן [משמיע לנו הקל וחומר שטמאה שכבת זרע של זב במגע. ואם נאמר "דיו" שלא ללמוד מהקל וחומר גם טומאת משא לא נפרך הקל וחומר, ואעפ"כ לא דורש התנא "דיו"].
מידי
[וכי] 'ולא דבר אחר' כתיב? [הרי לא כתוב 'מקרה לילה ולא דבר אחר' שנאמר שטומאת מגע בקרי נאמרה רק למי שקריו גורם לו להיטמא בעצמו ולא זיבתו. רש"י: מקרה לילה כתיב בין בטמא בין בטהור משמע, הלכך למגע לא אצטריך קל וחומר]

ומאן תנא דשמעת ליה דאמר [מכח הלימוד מקל וחומר בברייתא שהבאנו] שכבת זרע של זב מטמא במשא? לא רבי אליעזר ולא רבי יהושע, דתניא: "שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא דברי רבי אליעזר. ורבי יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה". ב ורקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנדה , שהן מטמאין במגע ובמשא.עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה, הא לאו הכי לא.

אלא האי תנא הוא דתנן:
[מסכת כלים פרק א':
משנה א'
אבות הטמאות, השרץ, ושכבת זרע , וטמא מת, והמצורע בימי ספרו, ומי חטאת שאין בהם כדי הזיה, הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע , וכלי חרש באויר, ואינם מטמאין במשא.
משנה ב'
למעלה מהם, נבלה, ומי חטאת שיש בהם כדי הזיה , שהם מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים במגע, וחשוכי בגדים במגע.
משנה ג'

למעלה מהן, בועל נדה, שהוא מטמא משכב תחתון כעליון.

למעלה מהן, זובו של זב ורקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנדה , שהן מטמאין במגע ובמשא.

וכו'.]
"למעלה מהן [משלשה אבות הטומאות דשרץ ושכבת זרע וטמא מת דקתני לעיל מהך מתניתין במסכת כלים ואינם מטמאין אלא במגע. רש"י] זובו של זב [וכולהו הנך מפרש בפ' דם הנדה (נדה דף נה:) דמטמאו במשא. רש"י] ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה מטמאין בין במגע בין במשא".
ודלמא
[ושמא] הכא נמי [כאן גם] לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה? [אבל שכבת זרע לבדה מטמאה רק במגע]
אם כן לתנייה [שכבת זרע. רש"י] גבי זובו, מאי שנא דקתני לה גבי רוקו, אלא משום דאתי מרוקו [מקל וחומר מה טהור בטהור וכו' כדלעיל].