בבא קמא – דף ל"א עמוד ב'

[הברייתא שהובאה לעיל עמוד א':
"הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון, והשלישי בשני, ראשון חייב בנזקי שני, ושני חייב בנזקי שלישי.
ואם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולם.
ואם הזהירו זה את זה פטורין"]

אמר רבא, ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו. [ראשון חייב בנזקי שני בין שניזק בגופו של ראשון ובין שהוזק בממונו של ראשון. גופו [של ראשון] כדין מזיק [כדין אדם המזיק] וחייב אף על כלים דשני, דגופו לא משוינן ליה כדין בור, וממונו [של ראשון. הכד שלו שנפל] הוה ליה בתורת בור וחייב על גוף שני ופטור על כליו, אם הוזק ממון בממון פטור דבור חייב בו נזקי אדם דאמרינן לעיל דכי דרשינן שור ולא אדם לענין קטלא אבל לענין נזקין חייב ופטר בו את הכלים. רש"י], שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו [ושני חייב בנזקי שלישי כדין מזיק [אדם המזיק] היכא דהוזק בגופו של שני, אבל לא בנזקי ממונו שאם ממונו של שני הזיק את השלישי בגופו אינו חייב, אפילו תורת בור אין לו על הקדירות של השני להתחייב במה שהזיק ואפילו הזיק בגופו של שלישי [שעל נזקי גופו חייב משום בור וכאן פטור שאין על כדו הנשבר של שני חיוב בור כלל]. רש"י]
ממה נפשך [דמשוית לממונו של ראשון בור וממונו דשני פטור. רש"י], אי [אם] נתקל פושע הוא [והוי כמשליך תקלותיו ברשות הרבים משום הכי ממון ראשון חייב. רש"י] שני נמי [גם] ליחייב [אנזקי שלישי דעביד ממונו לגופו של שלישי. רש"י]. אי נתקל לאו פושע הוא אפילו ראשון נמי ליפטר [אפילו אנזקין [על נזקין] דהזיק בגופו כל שכן בממונו. רש"י]?
ראשון ודאי פושע הוא [דמנפשיה [שמעצמו] נפל, הלכך גופו הוי כמזיק ואממונו [ועל ממונו] הוה ליה כורה בור ומחייב מיהא אגופו דשני [ולא על כליו משום שבור פטור על כלים]. וקסבר רבא דרבנן לא פליגי עליה [לא חולקים עליו] דרבי מאיר בנתקל פושע הוא כדאוקי לעיל אביי דבתרתי פליגי, אלא באפקר נזקיו הוא דפליגי, אבל נתקל מעצמו פושע הוא לדברי הכל. רש"י]. שני אגופו מחייב דהוה לו לעמוד ולא עמד [שני בנפילתו אנוס הוא [אע"פ שנתקל פושע, הוא אינו פושע כיוון שנפל מחמת הראשון], אגופו מיהא מיחייב כמזיק בידים שהיה לו לעמוד ולא עמד. רש"י], אממונו פטור [לגמרי ואפילו היה לו לעמוד. רש"י] דאמר ליה האי בירא לאו אנא כריתיה [אלא ראשון ומפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס אמרן לעיל (דף כ"ט א') דפטור. רש"י].

(להרמב"ן שאדם המזיק חייב בכל אונס, השני חייב רק משום שהיה לו לעמוד ולא עמד, ואם הזיק לפני שהיה יכול לעמוד פטור, מפני שכאן פשיעת הראשון גרמה לנפילה ולכן הוא פטור שזה נחשב פשיעה של הראשון. אבל אם היה נתקל מעצמו והינו סוברים שנתקל אנוס, היה חייב על נזקי גופו גם ללא הסברא שהיה לו לעמוד ולא עמד.
לכן גם למה שכתבו תוספות לעיל כ"ח סוף עמוד ב' שמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס אם היה לו זמן לסלק את החרסים יש לחייבו גם אם אנוס פטור מכיוון שהיה לו לסלק ולא סילק, כאן לא מוטל עליו לסלק שיש כאן פשיעת הראשון שמחשיבה שהראשון כרה את הבור ועל הראשון לסלק את החרסים מרשות הרבים.
בנזקי ממונו פטור כיוון שהפקיר את החרסים והנפילה היא מעשה המיוחס לראשון ולכן לא מחייבים אותו משום שהיה לו לסלק את החרסים ולא סילק. אבל בנזקי גופו חייב כיוון שגופו קנוי לו מוטל עליו לעמוד ולסלק את ההיזק ואם לא עמד חייב.

– – –

יש לעיין שהברייתא ממשיכה "ואם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולם". ולקמן מעמיד שמחמת הראשון נפלו היינו שהראשון מילא בנפילתו את כל רוחב הדרך. ומבואר שכעת שלא מילא הראשון את כל רוחב הדרך לא נחשב שנפלו מחמת ראשון ואין הראשון חייב במה שהחרסים של השני הזיקו לשלישי. ואעפ"כ יכול השני להיפטר ממה שהזיקו חרסיו בטענה שהם בור שכרה הראשון. וצריך לחלק שכדי שיתחייב הראשון בנזקים שהזיקו חרסיו של השני לשלישי, צריך שיעשה הראשון בחרסים אלה מעשה כריית בור. ואם מילא את כל רוחב הדרך ואי אפשר שלא יתקל ויפול השני, זה נחשב שהראשון כרה את הבור של חרסי השני שהזיקו לשלישי, והראשון חייב. ואם רק נתקל ונפל הראשון ולא מילא את כל הרוחב, הרי אינו מוכרח שייתקל בו השני. ומה שהשני נתקל בו הוא גם עשיה של השני שהיה בדיוק מאחריו ולא עקפו מהצד. לכן מחמת שיש כאן גם עשייה של השני חסר במעשה הכרייה של הראשון לומר שעשה כרייה על החרסים של השני והם בורו להתחייב על מה שהזיקו לשלישי. אמנם זה לעניין עשייה להחשיב כריית בור כדי לחייב את הראשון. אבל אם דנים לעניין פשיעה, מה שהשני נתקל בראשון ונפל הוא פשיעה רק של הראשון, ורק אם דנים לעניין לחייב את הראשון אכפת לנו אם חסר בעשיית הכרייה, אבל דנים לעניין לפטור את השני, לעניין זה לא אכפת לנו אם חסר בעשיית הכרייה של הראשון, אלא אכפת לנו פשיעתו של מי גרמה את הבור הזה, וכיוון שהיא פשיעת הראשון לבדו לעניין להיפטר יכול השני לטעון שזהו בור שכרה הראשון)

מיתיבי: "כולן חייבין על נזקי גופן [שהזיק גופן את אחרים בין בגוף בין בממון. רש"י] ופטורין על נזקי ממונן [שהזיק ממונן את אחרים וקא סלקא דעתך השתא דלגמרי פטר להו אפילו הזיק הממון את גוף חבירו. רש"י]". מאי לאו אפילו ראשון? [ושמע מינה נתקל לאו פושע הוא, ואגופו הוא דמיחייב דהוה ליה לעמוד, ואע"ג דתחילתו אנוס חייב דבגופו לא משוינן ליה דין בור דנימא מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס הוא, אלא מזיק ממש הוא, דאדם לא הוי בור [וגם אם היה בור היה חייב משום שלא הפקיר את גופו ועדיין בורו הוא וחייב לעמוד כדי לסלקו], אבל אממונו פטור. רש"י. וקשה על רבא שמחייב את הראשון גם על נזקי ממונו]
לא. לבר [חוץ] מראשון.
והא "כולם" קתני?
אמר רב אדא בר אהבה, כולן – הניזקין [כלומר שני ושלישי. אבל ראשון חייב גם על נזקי ממונו].
האי מאי? אי אמרת בשלמא אפילו ראשון היינו דקתני "כולן", אלא אי אמרת לבר מראשון מאי "כולן", ליתני הניזקין?

אלא אמר רבא, ראשון חייב בין בנזקי גופו דשני בין בנזקי ממונו דשני, ושני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו. מאי טעמא דהוה ליה בור ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים. [אלא אמר רבא כו'. עד כאן רבא לא חייב הראשון בנזקי ממונו שהזיק בשני דלאו פושע הוא [כעת סובר בדעת רבא שנתקל לאו פושע הוא וחרסיו של ראשון אין בהם חיוב בור כיוון שהפקירם לאחר נפילת אונס], ולא חלק בין ראשון לשני אלא בנזקין שהזיק גופו, והכי אמר רבא ראשון הוי גופו מזיק וחייב אפילו בנזקי ממונו של שני הואיל והיה לו לעמוד, אבל שני אפילו היה לו לעמוד לא מיחייב כוליה האי כראשון, דראשון הוי פושע טפי משני [שנפילתו גרמה לשני ליפול] הלכך ראשון ודאי הוי מזיק ושני מיסתייה [די בכך] אי משוית ליה לגופיה בור וחייב על נזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונו דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים [לעיל עמוד א' כתבתי בביאור עניין זה שכשהוא אנוס יותר נעשה גופו בור]. וברייתא דקתני כולן חייבין על נזקי גופו דמשמע אפילו שני כגון שהזיק את גופו של שלישי. רש"י]

הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא [איכא למימר דגופו של שני אית ליה [יש לו] תורת בור. רש"י]. אלא לרב דאמר אי אפקריה אין [הן], אי לא לא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? [אלא לרב דאמר אי לא אפקריה לא הוה בור, בשלמא ממון איכא למימר דמפקיר איניש אלא גוף מי מפקיר. רש"י]
לעולם כדאמר מעיקרא [מתחילה. שלרבא נתקל פושע וראשון חייב גם על חרסיו שנשברו משום בור], ודקשיא לך "כולן חייבין [על נזקי גופן ופטורים על נזקי ממונן]" תרגמה רב אדא בר מניומי קמיה דרבינא שהוזקו כלים בכלים [ובור פטור על כלים].
[רש"י: תרגמה רב אדא בר מניומי לברייתא דלעיל כגון שהוזקו כלים בכלים, ולעולם מילתיה דרבא כדהוה שמעינן ליה מעיקרא דגופו דראשון ושני הוה כמזיקין בידים וחייבין על הכל, ואפילו לשמואל דאמר דמידי דלא אפקריה הוי בור הני מילי בממון אבל בגופו אדם הוא ולא בור וחייב על נזקי כלים, וממונו של ראשון לשמואל בין אפקריה בין לא אפקריה הוי בור, ולרב אי לא אפקריה חייב בכל ואי אפקריה הוי בור דנתקל מעצמו פושע הוא, וממונו של שני פטור אף על נזקי גוף השלישי דנזק המופקר על ידי אונס הוא, ואי נמי לא אפקריה שורו הוא וטפח באפיה [וגדר בפניו] שהרי אנוס הוא, ומילתיה דרבא מתוקמא בין לרב בין לשמואל.
ודקשיא לך ברייתא דקתני שאפילו ראשון ממונו פטור היינו היכא דהוזקו כלים דשני בכליו דראשון דמיפטר משום דבור נינהו ולא חייב בו את הכלים, ולרב בדאפקרינהו, ולשמואל אפילו לא אפקרינהו, והכי קתני כולן חייבין על נזקין שמזיק גופו ואפילו הזיק כלים דגופו דאדם מזיק הוא [כלומר משום אב של אדם המזיק הוא ולא משום בור], ופטורין על נזקי ממונן אם הזיק ממונן את כלי חביריהן, דאפילו ממון הראשון טפי [יותר] מבור לא משוית ליה, שאין לך פושע יותר מכורה בור ופטר בו את הכלים, אבל הזיק ממונו את הגוף יש מהן חייב ויש מהן פטור, ראשון חייב ושני פטור]

אמר מר: "אם מחמת ראשון נפלו ראשון חייב בנזקי כולם". מחמת ראשון היכי [איך] נפיל?
רב פפא אמר דפסקה לאורחיה כשלדא [כנבילה המושלכת למעבר הדרך ברחבה וממלאה את כל הדרך. שלדא נבילה כדאמרינן בעלמא שלדו קיימת (נדה דף כ"ח א'). רש"י].
רב זביד אמר כחוטרא דסמיותא [כמקל של סומין שמגשש הסומא בו ופעמים שהוא מושיטו לרוחב הדרך ומגשש. רש"י].
[תוספות: כחוטרא דסמיותא. ארב פפא פליג וסבירא ליה לרב זביד דכי פסקה לאורחא כשלדא לא היה ראשון חייב בנזקי שלישי שהיה לו ליזהר כשראה השני שנפל, אבל בחוטרא דסמיותא דהוי באלכסון כשנתקל הראשון בראש החוטרא אותו שבא אחר כך ונתקל בסוף החוטרא לא ראהו]