בבא קמא – דף מ"ב עמוד א'

[שמות כ"א כ"ב:
"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים".

רש"י על החומש:
"וכי ינצו אנשים", (מכילתא) זה עם זה ונתכוין להכות את חבירו והכה את האשה.
"ונגפו". אין נגיפה אלא לשון דחיפה והכאה.
"ולא יהיה אסון". באשה.
"ענוש יענש". לשלם דמי ולדות לבעל שמין אותה כמה היתה ראויה להמכר בשוק להעלות בדמיה בשביל הריונה.
"ענוש יענש". יגבו ממון ממנו כמו "וענשו אותו מאה כסף".
"כאשר ישית עליו וגו'". כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך.
"ונתן". המכה דמי ולדות. "בפללים". על פי הדיינים]

תניא אידך: (שמות כא, כח) ""בעל השור נקי" רבי יוסי הגלילי אומר נקי מדמי ולדות [נגח את האשה ויצאו ילדיה. רש"י].
אמר לו רבי עקיבא הרי הוא אומר: (שמות כא, כב) "כי ינצו אנשים" אנשים ולא שוורים" [כי ינצו אנשים. ונגפו אשה הרה ולא שוורים. רש"י. דמי ולדות הוא דין חיוב מחודש ואינו בכלל דין תשלומי נזק שבכל התורה, והברייתא מחדשת שנתחדש רק באדם ולא בשור. ועיין לקמן מ"ג א' שביארתי להמ אין הולדות נחשבים ממון להתחייב עליהם דמי נזק כמו כל מזיק חפץ]

שפיר קאמר רבי עקיבא?
אמר רב עולא בריה דרב אידי איצטריך, סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] "אנשים" ולא שוורים הדומין לאנשים, מה אנשים מועדין אף שוורים מועדין [אף שוורים דפטר להו קרא מועדים הוא דפטר אבל תמין ליחייבו. רש"י], הא תם מיחייב? כתב רחמנא "בעל השור נקי" דפטור.
אמר רבא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא [אזרח בארץ וגר בשמי שמיים]? [כלומר לא היינו סוברים לדרוש שוורים דומים לאנשים שמועד החמור פטור ותם הקל חייב]
אלא אמר רבא איצטריך סלקא דעתך אמינא "אנשים" ולא שוורים הדומין לאנשים, מה אנשים מועדין אף שוורים מועדין וקל וחומר לתמין דפטירי [שפטורים], הדר [חזר] כתב רחמנא "בעל השור נקי" תם פטור ומועד חייב [כתב רחמנא ובעל השור נקי למימר דלא דרשינן אנשים ולא שוורים הדומין לאנשים אלא תם פטור ומועד חייב. רש"י].

אמר ליה אביי אלא מעתה גבי בושת נמי נימא הכי [גם נאמר כך] אנשים ולא שוורים הדומין לאנשים, מה אנשים מועדין אף שוורים מועדין וקל וחומר לתמין דפטירי, הדר כתב רחמנא בעל השור נקי תם פטור ומועד חייב. [גבי בושת נמי דקיימא לן (לקמן דף פ"ז א') שורו שבייש פטור, ונפקא לן מכי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת וגו' [דברים כ"ה: יא כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת-אִישָּׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו.  יב וְקַצֹּתָה אֶת-כַּפָּהּ  לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ] וקצותה את כפה – ממון, דהיינו בושת, נימא הכי כו'. רש"י]
וכי תימא הכי נמי [וכי תאמר כך גם], אי הכי [אם כך] ליתני: 'בעל השור נקי רבי יוסי הגלילי אומר פטור מדמי ולדות ומבושת'?
אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאומרים שניהם], "אנשים" – אין אסון באשה יענשו יש אסון באשה לא יענשו, ולא שוורים דאע"ג דיש אסון יענשו, הדר כתב רחמנא בעל השור נקי דפטור. [אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו להכי אצטריך, דאי מדרבי עקיבא הוה אמינא "אנשים" ולא שוורים הכי מידרש [כך נדרש]: אנשים הוא דכי יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות דקם ליה בדרבה מיניה [כיוון שחייבים על מיתתה לא חייבים ממון], אבל שוורים אפילו יש אסון יענשו בדמי ולדות דליכא בה חיוב מיתה כתב רחמנא כו' [בעל השור נקי]. רש"י]

מתקיף לה [מקשה] רב אדא בר אהבה, אטו [וכי] באסון תליא מילתא [תלוי הדבר] בכוונה תליא מילתא. [אטו באסון תליא מילתא בכוונה תליא מילתא. ואפילו יש אסון באשה יענשו אם נתכוין לחבירו דסבירא ליה לרב אדא כר' שמעון דאמר במס' סנהדרין באלו הן הנשרפין (דף ע"ט א') נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב ממון, ולית ליה דתנא דבי חזקיה דאמר לא חלקת בו בין מתכוין לשאין מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון, ו"לא יהיה אסון" דקרא בחבירו קדריש ליה אם אין אסון בחבירו אפילו יש אסון באשה יענש, וכיון דאנשים אהיכא דיש אסון נמי יענשו אשתכח דאמעיט שוורים בין ביש אסון בין בשאין אסון ובעל השור נקי למה לי. רש"י. קים ליה בדרבה מיניה פירושו שאם נתחייב שני חיובים חייב רק על החמור ופטור מהקל, לכן אם חייב מיתה וממון חייב רק מיתה ופטור מממון. יש סוברים שרק אם נתחייב מיתה ממש פטור על הממון, אבל אם הרג נפש בשוגג שאינו חייב מיתה מתחייב על הממון. תנא דבי חזקיה לעיל ל"ה א' סובר, וכן קיימא לן, שאפילו אם הרג בשוגג פטור על הממון כיוון שעשה מעשה ששייך בו חיוב מיתה. לתנא דבי חזקיה גם אם נתכוון לאחד והרג את השני בטעות שפטור ממיתה לרבי שמעון, לא יתחייב ממון כיוון שעשה מעשה ששייך בו חיוב ממון. לכן הוצרך לומר שרב אדא בר אהבה חולק על תנא דבי חזקיה כי הוא הרי סובר שבנתכוין לאחד והרג את חבירו כיוון שלא נהרג חייב ממון]
אלא אמר רב אדא בר אהבה אנשים כי נתכונו זה לזה אע"ג שיש אסון באשה יענשו, כי נתכונו לאשה עצמה לא יענשו [דקים ליה בדרבה מיניה]. ולא שוורים דאפילו נתכונו לאשה עצמה יענשו, כתב רחמנא בעל השור נקי דפטירי.
וכן כי אתא [כאשר בא] רב חגי מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא מתניתא בידו] כוותיה [כמותו] דרב אדא בר אהבה.