מתיב רב שמואל בר רב יצחק: "כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר בין במיתה", כופר בעבד מי איכא [האם יש]? אלא לאו דמים. [אלא לאו דמים. וקתני כל שחייב בבן חורין חייב בעבד וכיון דאמרת בן חורין ע"פ עצמו משלם דמים אמאי קתני לגבי עבד אינו משלם על פי עצמו. רש"י]
איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא מפרק לה [יש שאומרים הוא מקשה והוא מתרץ אותה], איכא דאמרי אמר ליה רבה [יש שאומרים רבה הוא שתירץ], הכי [כך] קתני כל שחייב בבן חורין בכוונה על פי עדים כופר חייב בעבד קנס, וכל שחייב בבן חורין שלא בכוונה ע"פ עדים דמים חייב בעבד שלא בכוונה על פי עדים דמים". [הכי קאמר כל שחייב כו'. הכי פירושא דברייתא דקתני כל לאו במודה מפי עצמו קאי אלא בהעדאת עדים כסתם כל באי לבית דין והעדאת עדים ליכא מידי דמחייבת בבן חורין דלא מיחייב בעבד, והכי קאמר כל שחייב בבן חורין בכוונה על פי עדים כופר כלומר כל שחייב בבן חורין כופר כגון בכוונה ועל פי עדים חייב נמי בעבד בכוונה על פי עדים קנס שלשים דהא השור בסקילה, וכל שחייב בבן חורין דמים והיכי דמי כגון שלא בכוונה על פי עדים חייב נמי בעבד דמים אבל על פי עצמו אע"ג דבבן חורין משלם דמים בעבד פטור כדאמרן הואיל ומצינו חילוק בעל פי עצמו בין כופר דבן חורין לקנס דעבד, אבל בעדים שלא בכוונה לא אשכחן חומרא בכופר מבקנס דהכא והכא פטור הלכך לגבי דמים תרוייהו כי הדדי נינהו [שניהם זה כמו זה הם]. רש"י]
אמר ליה רבא אי הכי [אם כך] אשו [אם הבעיר אש והרג אדם] שלא בכוונה על פי עדים נשלם דמים? [אי הכי דשורו שלא בכוונה על פי עדים דליתיה בתורת כופר משלם דמים, כיון שיש דמים למיתת אדם במקום שאין כופר וקנס, אשו נמי דליתיה בתורת כופר לשלם דמים שלא בכוונה דהא ישנה בתורת נזקין. ומיהו בכוונה פשיטא לן דפטור דקם ליה בדרבה מיניה [בכוונה מתחייב מיתה ומדובר באופן שאשו משום חציו, וכשמתחייב מיתה בוודאי לא מתחייב ממון]. רש"י. עיין לעיל עמוד א' שביארתי שהספק לגבי תשלום דמים הוא משום שבמה שחייבה תורה על הריגת אדם כופר, או קנס אם הוא עבד, מבואר מזה שיצא מכלל פרשת נזיקין לעניין שלא נאמר עליו חידוש התורה שמזיק ממון משלם מה שהזיק. וכאן מבואר שלא רק שור שהמית אדם יצא מכלל הפרשה של חיוב תשלומין אם הזיק ממון חבירו אלא כל הורג אדם או עבד וגם על ידי אש, וכן גם אם הרגו בידיו, שאשו משום חציו הוא אדם המזיק וכהורג בידיו]
(תוספות כאן: "אשו שלא בכוונה. על פי עדים לשלם דמים [אם הרג], כיון דשורו [שהרג] שלא בכוונה אע"פ שאין יכול לבא בשום ענין לידי כופר וקנס משלם דמים, אם כן באש נמי משלם דמים אע"פ שאין יכול לבא בשום ענין לידי כופר. ולאו דוקא אשו שלא בכוונה דכל שכן אשו בכוונה, דאי בכוונה פשיטא ליה דלא משלם דמים היכי דייק מההוא דעבד כפות לו דפטור דלמא ההיא בכוונה? ודוקא אליבא דמאן דאמר אשו משום ממונו פריך דהויא דומיא דשור, אבל למאן דאמר אשו משום חציו היינו אדם המזיק [ובכוונה חייב מיתה ופטור משום קים ליה בדרבה מיניה]".
ורש"י פירש שמדובר על אשו משום חיציו ובכוונה חייב מיתה ופטור מממון. ועיין לעיל כ"ו א' מה שהערתי בדברי רש"י לעיל י' א' דיבור המתחיל "מה שאין כן באש", ועיין עוד בכל מה שכתבתי שם ששייך לעניין זה)
ומנא ליה לרבא דלא משלם? אילימא [אם לומר] מדתנן [לקמן ס"א ב']: "היה גדי כפות לו [לגדיש. רש"י] ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב [אגדי ואגדיש ופטור על העבד דהיה לו לברוח. רש"י]. עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור". [עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרפו עמו פטור. וקסבר רבא האי פטור אעבד [על עבד] וגדי קאמר, אעבד משום דאין תשלומין לעבד אלא במקום קנס בשור המועד [לשון זה "דאין תשלומין וכו'" מבואר לעיל עמוד א'], ואגדי משום דהיה לו לברוח. אבל משום דקם ליה בדרבה מיניה לא פטר ליה דקסבר אשו משום ממונו ואין כאן חיוב מיתה. רש"י]
האמר ריש לקיש [לעיל כ"ב ב'] כגון שהצית בגופו של עבד דקם ליה בדרבה מיניה. [כגון שהצית בגופו של עבד דאיכא עליה חיוב מיתה ואפילו אגדיש נמי פטר ליה משום דקם ליה בדרבה מיניה. רש"י]
ואלא מהא דתניא: "חומר באש מבבור שהאש מועדת לאכול בין דבר הראוי לה בין דבר שאין ראוי לה [ליחכה נירו וסכסכה אבניו. רש"י] מה שאין כן בבור", ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה [שאז אין פטור משום קים ליה בדרבה מיניה] דמים מה שאין כן בבור לא קתני? [מה שאין כן בבור דפטר ביה מיתת אדם דכתיב שור ולא אדם. רש"י]
דלמא [שמא] תנא ושייר? [אפשר שהתנא מודה שאש משלמת דמים ולא מנה זאת בחומר באש כיוון שלא מנה הכל אלא שייר מקצת מהחומרות באש]
אלא רבא גופיה אבעויי מבעיא ליה [רבא בעצמו הסתפק], אשו שלא בכוונה מי [האם] משלם דמים או לא? [אלא רבא גופיה הא דאותיב לעיל אשו שלא בכוונה לאו דפשיטא ליה דלא משלם ובתיובתא מייתי לה [מביא אותה], אלא בלשון בעיא אייתי לה, והכי קאמר ליה רבא לרבה אי הכי דשור שלא בכוונה שאין כופר יש דמים אשו שלא בכוונה מאי. רש"י]
מי אמרינן גבי שור הוא דבכוונה משלם כופר שלא בכוונה משלם דמים, אבל אשו דבכוונה לא משלם כופר [אבל אש דבכוונה לא משלם כופר חדא דאין כופר באש [עיין לעיל כ"ו א' בתוספות דיבור המתחיל "רגל", ובמה שביארתי שם, לגבי הלימוד שאין כופר באש], ועוד דקם ליה בדרבה מיניה. רש"י] שלא בכוונה נמי לא משלם דמים? [לעיל עמוד א' נתבאר ששור שהמית בן חורין שמשלם כופר, במקום שאין כופר אע"פ שיצא מכלל החיוב לשלם ממון אם הזיק ממון חבירו, לומדים לחדש עליו חיוב מקל וחומר מהזיק את חבירו ולא הרגו שמשלם דמים. ובעבד לא אומרים קל וחומר זה היכן שמודה על פי עצמו כיוון שמה שחייבתו תורה פטור אם הודה לכן גם מה שלומדים לחדש עליו חיוב דמים היכן שאין קנס לא נחמיר יותר ממה שהחמירה עליו תורה ולא נחייב אם הודה. ובאש שלא חייבתו תורה כלל חיוב מחודש כמו כופר או קנס תחת תשלומים, לא נחייב אותו מסברא חיוב דמים כלל שלא מחמירים יותר ממה שחייבתו תורה]
או דלמא [שמא] כיון דגבי שורו שלא בכוונה אע"ג דליכא כופר משלם דמים, גבי אשו נמי [גם] אע"ג דבכוונה לא משלם כופר שלא בכוונה מיהת [על כל פנים] משלם דמים. ולא ידעינן. תיקו.
כי אתא [כשבא. מארץ ישראל] רב דימי אמר רבי יוחנן, "כופר", מה תלמוד לומר (שמות כא, ל) "אם כופר"? [למה נוסף "אם"] לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה. [לרבות כופר שלא בכוונה אע"ג דאין השור בסקילה ופליגא אדרבה. רש"י]
אמר ליה אביי אלא מעתה עבד נמי [גם], מה תלמוד לומר (שמות כא, לב) "אם עבד" לרבות עבד שלא בכוונה [לקנס. רש"י] כעבד בכוונה?
וכי תימא הכי נמי [כך גם. שאכן חייב קנס על עבד שלא בכוונה]? והאמר ריש לקיש שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים.
אמר ליה גברא אגברא קא רמית? [אתה מקשה מגברא לגברא? הרי רבי יוחנן ייתכן שסובר שלא כריש לקיש ומחייב קנס על עבד שלא בכוונה. ואכן מייד מביא מימרא שרבי יוחנן מחייב קנס בעבד שלא בכוונה]
כי אתא [כשבא. מארץ ישראל] רבין אמר רבי יוחנן, "עבד", מה תלמוד לומר "אם עבד"? לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה.
ולריש לקיש נמי [גם], נימא [נאמר] מדעבד אם עבד לא דריש, כופר אם כופר נמי לא דריש? [נאמר לריש לקיש שכמו שפוטר מקנס בהמית עבד שלא בכוונה כיוון שאינו דורש לרבות מ"אם עבד", כך יפטור מכופר בהמית בן חורין שלא בכוונה שגם לא ידרוש ריבוי מ"אם כופר"]
אמרי [אומרים], לא. עבד אם עבד לא דריש, כופר אם כופר דריש.
ומאי שנא?
עבד אם עבד לא כתיב במקום תשלומין כופר אם כופר כתיב במקום תשלומין. ["אם כופר" כתיב במקום תשלומים דסברא דלרבויי אחריני אתא לתשלומין, דלגופיה לא אצטריך דהוה ליה למכתב כופר [היה יכול לכתוב כופר יושת עליו, ו"אם" הוא מיותר ומסתבר שבא לרבות לגבי תשלומי כופר שאצלם הוא כתוב שחייב גם שלא בכוונה. "אם עבד" לא כתיב גבי תשלומין אלא גבי נגיחה "אם עבד יגח" ולגופיה אצטריך לחלק בין עבד לבן חורין [כיוון שדיבר בנגיחת בן חורין הוצרך לומר "אם עבד יגח" ולא היה יכול לומר "עבד יגח", לכן ה"אם" אינו מיותר ואין ללמוד ממנו ריבוי]. רש"י]
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 