תא [בוא] שמע: "כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור".
היכי דמי [באיזה אופן], אילימא [אם לומר] כראוי לשוורים וכראוי לגמלים היכי [איך] נפול? אלא לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים [ואתו גמלים וארעוה. רש"י], ואי [ואם] דשכיחי [שמצויים] גמלים אמאי [למה] פטור פושע הוא, ואי דלא שכיחי גמלים פשיטא אנוס הוא, אלא לאו דאתיין [שבאים] לפרקים ואתו [ובאו] גמלים וארעוה [קלקלוה ונעשית רעועה] ואתו שוורים ונפלו ביה וקתני פטור, אלמא [אלא לומר] כיון דהשתא ליכא [שעכשיו אין. גמלים], אנוס הוא.
אמרי, לא. לעולם כראוי לשוורים וכראוי לגמלים. ודקא קשיא לך היכי נפול, אמר רבי יצחק בר בר חנה שהתליע מתוכו.
תא שמע: "לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב".
היכי דמי, אילימא לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים פשיטא, צריכא למימר דחייב?
אלא לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים. היכי דמי, אי דשכיחי גמלים פושע הוא, ואי דלא שכיחי גמלים אנוס הוא, אלא לאו דאתיין לפרקים ואתו גמלים וארעוהו ואתו שוורים ונפלו ביה, וקתני חייב. אלמא כיון דאתיין לפרקים פושע הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה.
לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ושכיחי גמלים, ודקא קשיא לך פושע הוא, איידי דנסיב רישא [אגב שאמר ברישא] כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי [גם] לא כסהו כראוי.
איכא דאמרי [יש שאומרים] הא נמי [זה גם] ודאי לא איבעיא לן [לא נסתפק לנו], דכיון דאתיין לפרקים פושע הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה. [עד עכשיו הסתפקנו בכיסה כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ובאו גמלים וקלקלו את הכיסוי ונפל בו שור, האם כשמצויים גמלים רק לפרקים וכעת אין גמלים נחשב פושע כמו מצויים גמלים, שהיה לו להעלות על דעתו שיבואו, או שנחשב אנוס כמו כשאינם מצויים כלל. וכעת אומר שזה אינו ספק כי פשוט מסברא שנחשב פושע]
כי איבעי לן הכי הוא דאיבעיא לן [כשנסתפק לנו כך הוא שנסתפק לנו], כסהו כסוי שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים, ושכיחי [ומצויים] גמלים, והתליע מתוכו, מהו? [ושכיחי גמלים ומיהו גמלים לא ארעוה אלא מתוכו התליע ועבר עליו שור ונפחת. רש"י]
מי [האם] אמרינן מגו [מתוך] דהוי פושע אצל גמלים הוי פושע נמי [גם] לענין התלעה, או דלמא [שמא] לא אמרינן מגו [מתוך]?
תא שמע: "כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור". ואתמר [ונאמר] עלה אמר רבי יצחק בר בר חנה שהתליע מתוכו. היכי דמי [באיזה אופן], אלימא [אם לומר] כראוי לשוורים וכראוי לגמלים והתליע מתוכו, פשיטא דפטור, מאי הוה ליה למעבד [מה היה לו לעשות]. אלא לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ושכיחי גמלים והתליע מתוכו, וקתני פטור, אלמא לא אמרינן מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה. [כעת מוכרח להעמיד בהתליע מתוכו והחידוש לעניין אם אומרים מגו או לא. שאם מצויים גמלים או אפילו מצויים רק לפרקים ורועעו את הכיסוי פשיטא שחייב על שוורים, שכעת אנו סוברים שגם במצויים גמלים רק לפרקים פשיטא שפושע הוא, ואם לא שכיחי כלל פשיטא שפטור. ואין צורך לחדש ולומר בשום ציור שרועעו הגמלים את הכיסוי, ובהכרח מדובר שהתליע מתוכו ומחדש לעניין מגו]
לא. לעולם כראוי לגמלים וכראוי לשוורים והתליע מתוכו, ודקא קשיא לך כי התליע מאי הוה ליה למעבד, מהו דתימא [שתאמר] איבעי ליה למיזל ומנקש עליה [היה לו ללכת ולנקוש עליו. רש"י: אבעי לך למיזל תדיר ולמנקש עילויה [עליו] ברגליך בכח ולבדוק שלא התליע], קא משמע לן [משמיע לנו שאינו צריך לבדוק תדיר אם התליע].
תא שמע: "לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב".
היכי דמי, אילימא לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, צריכא למימר דחייב [צריך לומר שחייב]? אלא לאו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ואי דשכיחי גמלים פושע הוא [ואי דשכיחי גמלים ואתו וארעוה פשיטא פושע הוא. רש"י], ואי דלא שכיחי גמלים אנוס הוא, אלא לאו דשכיחי גמלים והתליע מתוכו, וקתני חייב. אלמא אמרינן מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה.
אמרי, לא. לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי גמלים, ואתו גמלים וארעוהו, ואתו שוורים ונפלו ביה. ודקא קשיא לך פשיטא פושע הוא, איידי דנסיב רישא [אגב שאמר בתחילה] כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי לא כסהו.
תא שמע: "נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן סומא ומהלך בלילה חייב [שור חרש. שור שהוא חרש או שור שהוא מהלך בלילה אפילו הוא פקח חייב. רש"י]. פקח ומהלך ביום פטור [פקח ונפל לתוכו ביום פטור דאיבעי לעיוני ומיזל [שיש לו להסתכל וללכת]. רש"י. לגבי שור פקח ביום נחשב הבור כאילו הוא מכוסה, ששור יודע להישמר מליפול אם הוא פיקח וביום]".
ואמאי [ולמה], נימא [נאמר] מדהוי פושע לענין חרש הוי נמי [גם] פושע לענין פקח, אלא לאו שמע מיניה לא אמרינן מגו [מתוך. לא אומרים מתוך שהוא פושע לעניין שור חרש הוא פושע גם לעניין שור פקח. וכן גם לא אומרים מתוך שהוא פושע לעניין שירועעו אותו גמלים הוא פושע גם לעניין התליע מתוכו]? שמע מיניה.
.
(יש בגמרא [בבא מציעא מ"ב א' ושם ל"ו ב', ועוד] מחלוקת האם תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, וקיימא לן שחייב.
והקשו בראשונים מדוע כאן המסקנה שאם פשע לעניין שירועעו גמלים את הכיסוי שמצויים גמלים, לא נחייבו על התליע הכיסוי מדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
התוספות תירצו שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, זהו רק כשהאונס בא מחמת הפשיעה.
וכגון שאם היה כותל רעוע, והבהמה חתרה תחתיו ויצאה. החתירה נחשבת אונס שאין עליו לשמור מפני חתירה שאין זו דרך בהמה, ומה שהכותל היה רעוע הוא פשיעה. אם הבהמה חתרה מחילה מתחת לכותל ויצאה, וכך גם היתה יכולה לצאת גם מתחת לכותל בריא, הרי שהאונס של החתירה לא בא מחמת הפשיעה ולא מחייבים משום תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אבל אם חתרה ועל ידי כן נפל הכותל ויצאה משום שנפל שלא עשתה מחילה עד הצד השני, הרי אם היה כותל בריא לא היה נופל, ולכן אע"פ שאינו צריך לשמור מפני חתירה והחתירה אונס, אבל האונס בא מחמת הפשיעה בכותל ולולא הפשיעה לא היתה יוצאת, ורק באופן כזה מחייבים על תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
כאן האונס לא בא מחמת הפשיעה, שגם אם היה עושה כיסוי שעומד בפני גמלים היה יכול להתליע, ולכן אין כאן תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ובאים לחייבו רק משום מתוך שפושע לעניין גמלים הוי פושע גם לעניין התלעה שהיא סברא אחרת, וסברה זו נדחתה למסקנה.
בברכת שמואל סימן ו' כתב לבאר הספק האם לומר מתוך שפושע לעניין גמלים הוי פושע גם לעניין התלעה, וכן מתוך שפושע לעניין חרש הוי פושע גם לעניין פקח. היסוד הוא לפי מה שכתבתי לעיל עמוד א', שיש חילוק גדול בין לא כיסה בור או לא עשה גדר לשור וכיו"ב, או שכיסה ורק יש פשיעה לגבי הכיסוי שהיה לו להעלות על דעתו שמא יתקלקל הכיסוי או שמא יתקלקל הכותל של השור.
החילוק הוא שאם לא כיסה את הבור כלל, או לא עשה גדר לשור, אינו יכול להיפטר בטענה שהוא אנוס, ואע"פ שהוא באמת אנוס, כיוון שסוף סוף לא כיסה והתורה אמרה שעליו לכסות, משום כך כבר לא שייך לגביו פטור משום אונס.
וזהו חידוש, כיוון שהוא יסוד בכל דיני התורה שמה שאירע באונס נחשב כאירע מעצמו ואינו מתייחס לאדם. אבל כאן התחדש שכיוון שעבר על מה שציוותה התורה לשמור לא שייך לגביו פטור משום אונס.
וכגון שלא שמר את שורו והשור יצא ובא אדם אחר שלא בידיעתו ולא בשליחותו ובנה גדר סביב השור, אם הגדר נפרצה בלילה באונס והשור יצא והזיק, חייב בעליו מיד כשיצא, ולא אומרים שנותנים לו זמן עד שייודע לו ויוכל לשמור. שאע"פ שמה שהשור כעת יצא והזיק הוא אונס, אין לבעלים פטרו משום אונס זה כיוון שהוא לא קיים חובתו לשמור על השור.
אבל אם כיסה את הבור או גדר את השור, בוודאי אם נשבר הכיסוי באונס וכגון שהתליע, או נפרצה הגדר של השור בלילה, הוא פטור מדין אונס רחמנא פטריה. וכל קלקול בכיסוי שאינו מצוי ולא היה לו להעלות על דעתו גם פטור משום אונס אם אירע. שרק אם יש כאן פשיעה שיודע שיכול להתקלקל השמירה ופושע בזה הפשיעה מחשיבה כמו שלא שמר. אבל אם אינה פשיעה הרי הוא שמר ופטור. ולכן גם למסקנה אינו חייב לנקוש תדיר לבדוק שלא התליע. שכיוון שקיים ציווי התורה לכסות מעתה רק בפשיעה גמורה שמבטלת את השמירה יתחייב, ומה שאינו בודק תדיר למסקנה אינו פשיעה.
אם הניח מכסה שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים, יש להסתפק האם נאמר כיוון שלגבי גמלים הבור מגולה ולא עשה כיסוי כלל, חייב על כל נזקי הבור כמו על בור מגולה, דהיינו שאין לו פטור משום אונס כלל שעדיין לא כיסהו, שכל שלא כיסהו לכל מי שיכול לעבור שם אינו נדון כבור שעשה לו כיסוי כלל, ולכן אין פטור משום אונס על הבור הזה וחייב אם התליע.
או שנאמר שאפשר לחלק את הדין אם הבור מכוסה או מגולה, שרק לגבי גמלים דינו כבור גלוי, אבל לגבי שוורים דינו כבור מכוסה, ויש בו פטור משום אונס לגבי שוורים. ולכן אם התליע ונפל שור פטור משום אונס.
וכן בשור פקח וחרש, יש צד לומר שכיוון שלגבי חרש נחשב כבור מגולה הרי הבור דינו כמגולה לגבי כל נזקיו. שעד שלא כיסהו לכל מי שיכול ליפול בו לא קיים חובתו לשמור את הבור ואין לו פטור משום אונס. ולכן חייב גם אם נפל בו שור פיקח אע"פ שזה אונס כיוון שדרך השור לשמור על עצמו.
או שנאמר שדין הבור הוא מכוסה לעניין פיקח וגלוי רק לעניין חרש. ולכן אם נפל בו פיקח יש לו פטור משום אונס.
ובזה המסקנה שאפשר לחלק את דינו של הבור האם דינו כמכוסה או גלוי, שיכול להחשב כמכוסה לזה וגלוי לזה, וכן כמכוסה בלילה וגלוי ביום, ולגבי מה שהוא מכוסה יש פטור משום אונס. ועיין עוד בברכת שמואל שם מה שכתב בזה)
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 