Archive for the ‘סז ב’ Category

בבא קמא – דף ס"ז עמוד ב'

09/06/2010

רבא אמר מהכא [מכאן]: ""קרבנו" – ולא הגזול", אימת [מתי]? אילימא [אם לומר] לפני יאוש, פשיטא למה לי קרא? אלא לאו לאחר יאוש ושמע מינה יאוש לא קני? שמע מינה.
והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה?
[לעיל ס"ו ב' דחה רבא בעצמו ראייה זו]
איבעית אימא [אם רצונך אמור] הדר ביה [חזר בו], ואיבעית אימא חד מינייהו [אחד מהם] רב פפא אמרה.


"ומדת תשלומי ארבעה וחמשה וכו'". [מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה, שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנאמר (שמות כא) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו']

ואמאי [ולמה]? נילף [נלמד] שור שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן [וכמבואר לעיל נ"ד ב']?

אמר רבא אמר קרא: (שמות כא, לז) [כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה] שור ושה שור ושה שני פעמים – שור ושה אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] לא.

אמרי הי מייתר [איזה מיותר]? אילימא [אם לומר] שור ושה דסיפא מייתר, דניכתוב רחמנא כי יגנב שור או שה וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחתיו, אי [אם] כתב רחמנא הכי [כך] הוה אמינא [היינו אומרים] בעי שלומי [צריך לשלם] תשעה לכל אחד ואחד [היינו מפרשים שתחתיו השני מדבר באותה גניבה שמדבר תחתיו הראשון, ושעל אותה גניבה ישלם ה' בקר וד' צאן].

וכי תימא הא כתיב תחתיו תחתיו, חד תחתיו מייתר? [שאם בא לומר לשלם תשעה היה אומר ה' בקר וד' צאן ישלם תחתיו, וממה שכתב שוב תחתיו נשמע ממנו לחלק שעל שור ישלם ה' בקר, ועל שה ד' צאן]

ההוא מיבעי ליה לדרשה אחרינא, דתניא: "יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין [נגידים – גויעים. כדמתרגמינן ויגוע ואיתנגיד (בראשית נ) כלומר כחושין וקרובין למות. רש"י]? תלמוד לומר תחתיו תחתיו". [נראה לפום ריהטא שצריך לגרוס "ישלם תחתיו חמישה נגידין", וכמו שגרס בתוספות לעיל ס"ו א' דיבור המתחיל "טלאים" וכן גרס בילקוט שמעוני. ובא ללמד שכשמשלם תשלומי ד' וה' צריך לשלם חמישה שוורים שכל אחד מהם שווה כשור הראשון [ויכול גם לשלם מעות כשווי הזה], ואינו נפטר אם משלם חמישה שוורים כלשהם ואפילו כחושים. זה ודאי שכשמשלם מעות הוא חמש פעמים משווי השור שגזל ולא כשווי חמישה כחושים, רק היינו סוברים שאם משלם שוורים דווקא ולא מעות אינו כמו שמשלם מעות כיוון שיכול לומר לו מכיוון שגנבתי שור הריני יוצא ידי חובה בלשלם שור, ואז יוכל לשלם בכל שור שהוא. והוא קצת כדוגמת סברת רבא לעיל ס"ו א' "טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו", שיש חילוק לטובת הגנב בין תשלומי מעות לתשלומי בהמה, שבבהמה יכול לומר לו זה מה שגנבתי אע"פ ששווה פחות]

אלא שור ושה דרישא מיותר, דנכתוב רחמנא כי יגנב איש וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה.

אי [אם] כתב רחמנא הכי [כך] הוה אמינא [היינו אומרים] עד דגניב תרי [שניים] וטבח להו [וטבח אותם].

"וטבחו" כתיב – לחד [לאחד].

ואימא [ואמור] עד דגניב תרוייהו [שניהם] ומזבין להו [ומוכר אותם]?

"ומכרו" כתיב – לחד.

ואימא הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד? [להכי אצטריך שור או שה דרישא למימר דאע"ג דחד הוא דגנב מחייב. רש"י]

"או מכרו" כתיב. [דמשמע או טביחה או מכירה, דהא כתיב "או" לחלק. רש"י]

ואכתי [ועדיין] הוה אמינא עד דגניב תרוייהו וטבח חד ומשייר חד, או מזבין חד ומשייר חד? [ואימא עד דגנב תרתי כדכתיב בסיפא תחת השור תחת השה, ולהכי אצטריך שור או שה דרישא. רש"י]

אלא שור דסיפא ושה דרישא מייתר, דניכתוב רחמנא כי יגנב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה, שור דסיפא ושה דרישא למה לי, שמע מינה שור ושה אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] לא.


"אין הגונב אחר הגנב [דהיינו הגונב מבית הגנב] משלם תשלומי כפל". [אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל, ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה]

אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב ראשון.

אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא [אומר אני כשנם ושכב רב אמר מימרא זו] דתניא: "אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא [שנשתרש – עשה שרשין כלומר נתחזק בחטא שקנאו ומהנו [ומועילים] מעשיו. רש"י]".

אימת [מתי], אילימא [אם לומר] לפני יאוש [מכרו. רש"י], מי איכא [האם יש] נשתרש? [הא לא אהנו [הועילו] מעשיו דשינוי רשות ששינהו מרשותו לרשות לוקח בלא יאוש ליכא למאן דאמר דקני. רש"י] אלא לאחר יאוש [דאהנו מעשיו, דהשתא [שעכשיו] קני לוקח בתרתי [בשתיים] יאוש ושינוי רשות. רש"י]. ואי סלקא דעתך [ואם עולה בדעתך] יאוש קני אמאי [למה] משלם תשלומי ארבעה וחמשה, שלו הוא טובח שלו הוא מוכר? [ואי סלקא דעתך יאוש גרידא קניה גנב, אמאי משלם ארבעה וחמשה הא דמי בעלמא הוא דאית להו [שיש להם] לבעלים גביה [אצלו] ושלו טבח ומכר. רש"י]

אמרי כדאמר רבא [לקמן בשמעתין. רש"י] מפני ששנה בחטא, הכא נמי מפני ששנה בחטא. [ולעולם לפני יאוש ואע"פ דלא אהנו [שלא הועילו] מעשיו מחייב. רש"י. וקנסה אותו תורה מפני שהוסיף על חטא הגנבה עוד חטא למכור ולטבוח, ולזה כוונת רבי עקיבא "נשתרש בחטא", ולא לכך שהועילו מעשיו]