תא [בא] שמע: (שמות כא, לז) [כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה] ""וטבחו או מכרו" – מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת". [קא סלקא דעתך דהכי קאמר דלא מחייב אלא היכא [היכן] דמכירתו מכירה גמורה וקנייה לוקח. רש"י]
אימת [מתי]? אילימא [אם לומר] לפני יאוש, אמאי [למה] אינה חוזרת [שינוי רשות בלא יאוש מי [האם] קני. רש"י. שינוי רשות הוא מקנייני גזילה והוא שהחפץ עובר מבעלות הגזלן לבעלות אחרת ומכח שינוי זה פוקע הדין להשיב את הגזילה בעצמה והגזלן משלם דמים. כיוון שלפני שינוי הגזילה היא של הבעלים, אם אינו מסכים אי אפשר שיחול הקנאת החפץ על ידי הגזלן לאדם אחר. אחרי יאוש נחשב כמו שיש התרצות של הבעלים ואז יכול הגזלן להקנות לאחר. לכן אם חיוב תשלומי ד' וה' בטבח או מכר לגבי מכירה הוא רק אם הועילה מכירתו שקונה הלוקח ואין הבעלים מוציאים ממנו את גוף החפץ, וזהו מכירה שאינה חוזרת, זה ייתכן רק אחרי ייאוש], אלא לאחר יאוש [דכי מטא [שכשהגיע] ביד לוקח איכא תרתי [יש שתיים] יאוש ושינוי רשות, וקנייה. רש"י]. ואי סלקא דעתך קנייה [הגזלן ביאוש בלבד] אמאי משלם ד' וה', שלו הוא טובח שלו הוא מוכר? [הגמרא הכריחה שמכירה שאינה חוזרת תיתכן רק אחרי יאוש. אם יאוש לחוד קונה, הרי מייד עם הייאוש קנה הגזלן את גוף החפץ עוד לפני שמכר אותו, ומשקנה כבר אינו מתחייב ד' וה' על מכירתו או טביחתו שהרי הוא כבר שלו ואת שלו הוא מוכר וטובח. ומוכח מכאן שיאוש בלבד אינו קונה]
כדאמר רב נחמן [לקמן בשמעתין. רש"י] פרט לשהקנה לשלשים יום, הכא נמי [כאן גם] פרט לשהקנה לשלשים יום. [כלומר לעולם לפני יאוש, והאי אינה חוזרת דקתני לא למעוטי היכא דלא אהנו מעשיו, דאע"ג דלא אהנו חייביה רחמנא הואיל ושנה בחטא [גם אם לא הועילו מעשיו של גזלן ולא נקנה ללוקח שמכר לו הגזלן והבעלים מוציאים ממנו, עדיין חייב על מכירה זו תשלומי ד' וה' וכמו שאמר לעיל ס"ז ב' משום שהוסיך לחטוא אחרי הגניבה], אלא למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום דהוא כשכירות בעלמא. רש"י. פירוש הלשון "חוזרת" בברייתא שבמכירה חוזרת לא מתחייב ד' וה', אין הכוונה חוזרת לבעלים כיוון שלא הועילה המכירה משום שלא היה יאוש, אלא במכר לתמיד חייב אע"פ שלא הועילה, ו"חוזרת" דהיינו שמכר לו לשלושים יום בלבד שלזה אין שם מכירה כלל אלא השכרה]
מיתיבי: "גנב ובא אחר וגנבו, הראשון משלם תשלומי כפל והשני אינו משלם אלא קרן בלבד. [ושני אינו משלם אלא קרן לגנב ראשון דכתיב וגונב מבית האיש [וכיוון שהגנב השני לא גנב מבית הבעלים אינו חייב כפל]. רש"י]
גנב ומכר ובא אחר וגנבו, הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל. [גנב ומכר קנייה לוקח בשינוי רשות, הלכך שני משלם כפל ללוקח [כיוון שקנה הלוקח הרי גניבה מביתו נקראת "וגונב מבית האיש" וחייב כפל]. רש"י. מה שהשני משלם כפל אם גנב מבית הלוקח ייתכן רק אם הגנב הראשון מכר לו אחרי יאוש והועילה המכירה, ואם יאוש בלבד אף ללא שינוי רשות היה קונה, הגנב הראשון לא היה מתחייב תשלומי ארבעה וחמישה כיוון ששלו הוא מוכר, וכך מקשה לקמן]
גנב וטבח ובא אחר וגנבו, הראשון משלם תשלומי ד' וה', והשני אינו משלם תשלומי כפל אלא קרן בלבד". [ושני אינו משלם אלא קרן, ולקמן פריך אמאי לא משלם כפל הא קנייה גנב ראשון בשינוי מעשה [ולכן גניבת השני היא גניבה מבית האיש, דהיינו הגנב הראשון]. רש"י]
קתני מיהא מציעתא: "גנב ומכר ובא אחר וגנבו, הראשון משלם תשלומי ד' וה' והשני משלם תשלומי כפל", אימת [מתי. מכר אותה]? אילימא [אם לומר] לפני יאוש, שני אמאי [למה] משלם תשלומי כפל, שינוי רשות בלא יאוש מי איכא למאן דאמר דקני [האם יש מי שאומר שקונה], אלא פשיטא לאחר יאוש [דאיכא תרתי ביד לוקח. רש"י. יש שתיים ביד לוקח, יאוש ושינוי רשות ואז מועיל קניינו]. ואי סלקא דעתך [ואם עולה בדעתך] יאוש קונה אמאי משלם תשלומי ד' וה', דידיה [שלו] הוא דזבין?
ותו [ועוד] דקתני רישא: "גנב ובא אחר וגנבו, ראשון משלם תשלומי כפל והשני אין משלם אלא קרן", מכדי לאחר יאוש קיימינן [מכיוון שלאחר ייאוש אנו עומדים. רש"י: דעל כרחך הכי מוקמת לה [כך אתה מעמיד אותה] משום מציעתא], ואי סלקא דעתך יאוש קונה, שני אמאי אינו משלם אלא קרן?
אלא לאו שמע מינה יאוש לא קני וקשיא לרב? [לעיל ס"ז ב': "אמר רב לא שנו אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב ראשון". וסובר שיאוש לחוד קונה]
אמר רבא ותסברא [ותבין מעצמך] הא מתרצתא היא [האם ברייתא זו מתורצת היא]? אלא דקתני סיפא: "גנב וטבח ובא אחר וגנבו, ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ושני אינו משלם אלא קרן". ומי איכא למאן דאמר שינוי מעשה לא קני? [בטביחה השתנתה הבהמה להיות בשר ושינוי גמור בגופה בוודאי קונה לכל הדעות [מלבד בית שמאי לעיל ס"ה ב' לגבי אתנן ואינו רצה להעמידה כבית שמאי שאין הלכה כדבריהם]]
אלא לעולם כולה לפני יאוש [ומשום הכי רישא שני פטור מכפל. רש"י], ואיפוך סיפא למציעתא ומציעתא לסיפא ואימא הכי [ואמור כך]: גנב ומכר ובא אחר וגנבו, הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני אינו משלם אלא קרן, דשינוי רשות בלא יאוש לא קני. [כיוון שאין יאוש אין הגנב הראשון יכול למכור באופן שתועיל מכירתו, והוא משלם עליה ד' וה' כיוון שתשלומי ד' וה' אינם תלויים בכך שהמכירה תחול וכמו שאמר לעיל. והגנב השני אינו מחייב כפל כיוון שהמכירה לא חלה אין זה וגונב מבית האיש]
גנב וטבח ובא אחר וגנבו, הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל [לגנב הראשון] דקנייה [הגנב הראשון] בשינוי מעשה.
רב פפא אמר לעולם לא תיפוך, סיפא בית שמאי היא [לעיל ס"ה ב'] דאמרי שינוי במקומה עומד.
אי הכי [אם כך. רש"י: דלאחר יאוש מוקמת לה [אתה מעמיד אותה]] קשיא רישא ומציעתא לרב?
אמר רב זביד לעולם כולה לפני יאוש, והכא במאי עסקינן שנתייאשו הבעלים בלוקח ולא נתייאשו בגנב, דהוי ליה יאוש, ולא תימא [תאמר] משום דבעינן יאוש ושינוי רשות, אלא אפילו ביאוש לחודיה נמי [גם] קני גבי גנב, אלא דלא משכחת דמשלמי תרוייהו, גנב ראשון וגנב שני, אלא בהכי. [אלא שאין אתה מוצא אותה שמשלמים שניהם, גנב ראשון וגנב שני, אלא בכך. רש"י: אמר רב זביד כולה לפני יאוש ואפוכי נמי לא תפכה, וסיפא כדאוקימנא כבית שמאי, ומציעתא דקתני שני משלם כפל כגון שנתייאשו הבעלים לאחר מכירה ולא נתייאשו ביד גנב, ולהכי ראשון משלם ד' וה' דלא הוי יאוש גביה דליקנייה [שיקנהו], ורישא נמי לפיכך שני פטור מכפל [כיוון שביד גנב עוד לא היה יאוש].
ולא תימא [תאמר] הא דנקט מתניתין חיובא דשני גבי לוקח, ולא נקט לה לחיוב דשני גבי ראשון, ותוקמה נמי בלאחר יאוש כדמשני בלוקח משום דבעי יאוש ושינוי רשות, אלא ביאוש לחודיה נמי קני כרב ואם גנבה מראשון לאחר יאוש משלם לו כפל, אלא להכי נקט תנא לכוליה מלתא בדליכא יאוש גבי גנב משום דלא משכחת לה דמשלמי תרוייהו [שניהם] האי תשלומי ד' וה' והאי כפל אלא בהכי [בכך], דאי הוי יאוש ביד גנב לא מיחייב קמא במכירתו ד' וה' וכיון דמציעתא לא סגי לה אלא לפני יאוש תנא נמי לרישא בלפני יאוש ופטרו מכפל]
איתמר [נאמר]: המוכר לפני יאוש רב נחמן אמר חייב [תשלומי ארבעה וחמישה], רב ששת אמר פטור.
רב נחמן אמר חייב, "ומכרו" אמר רחמנא והא זבין [מכר], לא שנא לפני יאוש [ואע"פ שלני יאוש לא הועילה המכירה ולא קנה הלוקח ומוציא הבעלים מידו] לא שנא לאחר יאוש [שאז קנה לקוח בשינוי רשות, והבעלים גובה מעות מהגנב].
רב ששת אמר פטור, חיוביה לאחר יאוש הוא דאהנו [שהועילו] מעשיו, אבל לפני יאוש דלא אהנו מעשיו לא מיחייב, דומיא דטביחה בעינן דאהנו מעשיו. [חיובא לאחר יאוש הוא דאהנו מעשיו משקנאו לוקח. ותלתא אמוראי נינהו [ושלושה אמוראים הם]: רב סבר יאוש קני הלכך לא מיחייב אלא בלפני יאוש, דאי [שאם] לאחר יאוש שלו הוא טובח ומוכר. ורב נחמן ורב ששת סברי יאוש גרידא לא קני ומשום הכי לאחר יאוש מיחייב, ומיהו בהא פליגי [בזה חולקים] דרב נחמן לא בעי אהנו [הועילו] מעשיו הלכך אפילו לפני יאוש גרידא נמי [גם] חייב, ורב ששת בעי [מצריך] מכירה גמורה. רש"י]
אמר רב ששת מנא אמינא לה [מניין אני אומר אותה] דתניא: "אמר רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ד' וה' מפני שנשתרש בחטא [נשתרש – עשה שרשין משמע, דאהנו מעשיו. רש"י]" אימת [מתי]? אילימא [אם לומר] לפני יאוש מי איכא נשתרש אלא לאו לאחר יאוש הוא.
אמר רבא מפני ששנה בחטא. [מפרש "נשתרש" שחזר וחטא במה שמכר, ולא צריך שתועיל המכירה, ומיישב בזה דעת רב נחמן]
תא [בא] שמע: ""וטבחו ומכרו" – מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת". אימת [מתי]? אילימא לפני יאוש אמאי אינה חוזרת, אלא לאחר יאוש, ושמע מינה חיובא לאחר יאוש הוא?
תרגמה רב נחמן פרט לשהקנה לו לשלשים יום.
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 