בבא קמא – דף ע"ז עמוד ב'

בשלמא רבי יוחנן לא אמר כרבי שמעון בן לקיש דקא בעי לאוקמה למתניתין [שרוצה להעמיד את משנתנו] אפילו בתמימין [וכל שכן בבעלי מומין בחוץ, דשינויא דחיקא הוא [שתירוץ דחוק הוא]. רש"י], אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?
אמר לך (שמות כא, לז) [כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה] "וטבחו או מכרו", כל היכא דאיתיה [כל היכן שישנו] במכירה איתיה בטביחה, וכל היכא דליתיה [שאינו] במכירה ליתיה בטביחה, והני קדשים [וקדשים אלה. דהיינו תמימים שראויים למזבח] הואיל דכי מזבין [שכשמוכר] קדשים לא הויא מכירה, ליתנהו [אינם] בטביחה. [לא הויא מכירה – דאין קדשים תמימים יוצאים לחולין, הלכך בבעלי מומין עסקינן דאיתנהו בתרוייהו [שישנם בשניהם. במכירה ובטביחה]. רש"י. מאירי: קדשי מזבח התמימים אינם נפדים, מעתה מכירתם אינה מכירה כלל שהרי לא יצאו לחולין ביד הלוקח. ולמדת מכאן שאפילו מכרן להקריבם לאותו קרבן עצמו ותהא כפרה ללוקח אין זה כלום והרי היא כזבחים שנזבחו שלא לשם בעליהם]

ואזדו לטעמייהו [והולכים לטעמם. רש"י: דאיפליגו בה אי בעינן תרוייהו אי לא [שנחלקו בה אם צריכים אנו שתיהם או לא]], דאתמר [שנאמר]: המוכר טריפה לדברי ר' שמעון [שפוטר על טביחתה. רש"י. משום שמחייב רק על שחיטה ראויה שמתירה באכילה], רבי יוחנן אמר חייב, וריש לקיש אמר פטור.
רבי יוחנן אמר חייב, אע"ג דליתיה [שאינו] בטביחה איתיה [ישנו] במכירה, וריש לקיש אמר פטור כיון דליתיה בטביחה ליתיה במכירה.

איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש [שפוטר על טביחתה. רש"י]: "גנב כלאים וטבחה [כלאים – מכבשה ותיש [זכר העיזים] בא. ואע"ג דכתיב גבי טביחה "שה", ואמר רבא לקמן כל מקום שנאמר שה אין כלאים במשמע, הכא מחייב דאיתרבי בהדיא כדלקמן. רש"י. כלאים מכבש ועז פסולים למזבח אבל מותרים באכילה והיא שחיטה ראויה, והחידוש הוא שרק על שור ושה מתחייב תשלומי ד' וה', וקא משמע לן שכלאיים הוא בכלל שה], טריפה ומכרה [הקושיא על רבי שמעון בן לקיש היא מטריפה], משלם תשלומי ארבעה וחמשה".
מאי לאו רבי שמעון היא [מדנקט בטריפה מכירה ולא נקט טביחה. רש"י. שלרבי שמעון שחיטה שאינה מתרת באכילה לא מתחייב עליה ד' וה'], אלמא אע"ג דליתיה [שאינו] בטביחה איתיה [ישנו] במכירה.
אמר ליה לא. רבנן.
אי [אם] רבנן, טריפה במכירה איתא [יש] בזביחה ליתא? [הרי חכמים לעיל במשנה ע' א' מחייבים ד' וה' על שחיטת טריפה, ולמה נאמר "טריפה ומכרה" ולא טריפה ומכרה או טבחה]
ואלא מאי רבי שמעון, כלאים בטביחה איתא במכירה ליתא [ודאי מתחייב על מכירת כלאיים, ולמה אמר רק "כלאיים וטבחה" ולא אמר בהם מכירה]? אלא תנא טביחה והוא הדין למכירה. אימא [אמור] לרבנן נמי [גם] תנא מכירה והוא הדין לטביחה.

ורבי יוחנן אמר לך האי מאי [זה מה]? אי [אם] אמרת בשלמא רבי שמעון [שהברייתא היא כרבי שמעון] איידי [אגב] דתנא טריפה בחדא, תנא כלאים בחדא [מכיוון שבטריפה הוכרח לומר רק דבר אחד, דהיינו מכירה ולא טביחה כיוון שאינו מחייב על טביחת טריפה, אגב כך שנה גם לגבי כלאיים רק דבר אחד, דהיינו טביחה. ובסמוך הבאתי לשון רש"י שמבאר יותר]. אלא אי [אם] אמרת רבנן נערבינהו וניתנינהו: גנב כלאים וטריפה טבחן ומכרן משלם תשלומי ארבעה וחמשה. קשיא. [הגמרא מסיקה שאכן קושייתו של רבי יוחנן על רבי שמעון בן לקיש מהברייתא קשה ואין לה תירוץ]
[רש"י: דתנא טריפה בחדא – דלא מצי לערובי כלאים וטריפה ולמיתני טביחה ומכירה בתרוייהו בהדדי [בשניהם ביחד] ואצטריך למיתני טריפה בחדא במכירה ולא בטביחה. תנא נמי כלאים בחדא – ואף על גב דאיתיה בתרוייהו [שישנו בשניהם], ונקט ביה טביחה דפתח ביה קרא ברישא]

כלאים? "שה" כתיב, ואמר רבא זה בנה אב, כל מקום שנאמר "שה" אינו אלא להוציא את הכלאים.
שאני הכא דאמר קרא [כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה] "או" לרבות את הכלאים. [שור או שה דאמר בפרק דלעיל (ס"ז ב') "שור" דסיפא [תַּחַת הַשּׁוֹר], ו"שה" דרישא [אוֹ שֶׂה], מייתר, הלכך "או" נמי מייתר. רש"י]

.

וכל "או" לרבות הוא? והתניא: (ויקרא כב, כז) [שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה] ""שור או כשב" – פרט לכלאים [דפסול לקרבן. רש"י]. "או עז" – פרט לנדמה". [דאינו דומה לאביו ולא לאמו, שבא מאיל ורחל [זכר ונקבה של כבשים] ודומה לעז [צורתו דומה לעז אע"פ שאין בו ממין עז כלל ואינו כלאיים, ולומדים מ"או עז" שגם הוא פסול למזבח]. רש"י. וקשה שמוכח שמ"או" לומדים למעט ולא לרבות]
אמר רבא הכא [כאן] מענייניה דקרא והכא מענייניה דקרא, הכא גבי גניבה דכתיב "שור או שה" שאי [שאין] אתה יכול להוציא כלאים מביניהם, "או" לרבות כלאים [גבי גניבה דכתיב "שור או שה" – דאי לא הוה כתיב "או" לרבות לא משתמע כלאים מינייהו, שהרי אין מתעברין זה מזה שאין עיבורן שוה, דבהמה גסה יולדת לתשעה [חודשים] ודקה לחמשה, הלכך "או" לרבויי אתא [בא] ולא להוציא, דהא בלאו הכי לא אתי [בא] כלאים במשמעות דקרא. רש"י]. גבי קדשים דכתיב "כשב או עז" שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם [שעיבורם שווה ויכולים להתרבות זה מזה, ולכן משמעות הפסוק שכלאיים בכלל], "או" [שהוא מיותר ובא לחדש מה שלא היינו יודעים ממשמעות הפסוק] למעט הוא.