וחכמת יוונית מי אסירא [האם אסורה], והתניא: "אמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה, או לשון הקדש או לשון יונית. [לשון סורסי – קרוב הוא ללשון ארמי. ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי. ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א (לשון סורית). רש"י סוטה מ"ט ב'.
רש"י כאן: לשון סורסי למה, אלא או לשון הקודש או לשון יוני – הוא לשון צח, וסורסי לשון נלעג הוא]
ואמר רבי יוסי בבל לשון ארמי למה, או לשון הקדש או לשון פרסי [פרסי לשון נאה מארמי. בארץ ישראל הסמוכה ליון נקט יוני, ובבל הסמוך לפרס נקט לשון פרסי. רש"י]".
אמרי לשון יוני לחוד חכמת יונית לחוד. [חכמת יונית – בני פלטין [ארמון] הקרובים למלכות מספרין בה. רש"י.
שיטה מקובצת: חכמת יונית לחוד. דחכמת יונית אסורה. והאי חכמת יונית ברמיזה הוה. גאון ז"ל]
וחכמת יונית מי [האם] אסירא, והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל: (איכה ג, נא) "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי", אלף ילדים [בחורים. רש"י] היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא. [לא גרסינן מאי דכתיב, כלומר כך אמר רבן שמעון קורא אני על עצמי המקרא הזה שיש עלי לעולל עיני בבכי ודמעה מכל משפחות העיר. רש"י.
רש"י סוטה מ"ט ב': עוללה – מנוולת את עניי. לנפשי – על נפשי מפני קורותיי]
אמרי שאני בית רבן גמליאל שהיו קרובים למלכות.
וכדתניא: "המספר קומי [לפנים במצח. רש"י] הרי זה מדרכי האמורי. [שמספרים מלפניהם ומשיירין בלורית מאחריהן. לישנא אחרינא, דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן. בתשובת הגאונים. רש"י.
רש"י סוטה מ"ט ב': מספר קומי – שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו. מדרכי האמורי – שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים]
אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות.
של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות".
"לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלאות כו'".
תנו רבנן: "לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר [לספר – בין ישראל לעובדי כוכבים וצריכה שימור. רש"י]. וקושרו ביום ומתירו בלילה".
תניא: "רבי אליעזר הגדול אומר המגדל כלבים כמגדל חזירים".
למאי נפקא מינה? למיקם עליה [לעמוד עליו] בארור. [בארור – כדתניא לעיל ארור ישראל שיגדל חזירים. רש"י]
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן בבל כעיר הסמוכה לספר דמי. תרגמה נהרדעא. [בבל שם המדינה. ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא, ואותה העיר סמוכה לספר. ואשמועינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה, מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאילו היא מארץ ישראל. רש"י]
דריש ר' דוסתאי דמן בירי: (במדבר י, לו) ""ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות. [מתוך התוספות: ולא שייך כאן הא דאחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ט א') דכל בי עשרה שכינה שריא, דהכא אנביאים ואמשכן קאמר]
הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחת והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל".
ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא [אותה אשה שנכנסה לאפות באותו בית], נבח בה כלבא, אמר לה מריה [בעליו] לא תיסתפי מיניה [אל תפחדי ממנו], שקולי ניביה [נטולים ניביו. רש"י: ניבי – ינייבי"ש. לישנא אחרינא ארבע שיני הכלב הארוכות שבהן נושך כך שמעתי (חולין נ"ט א')].
אמרה ליה שקילי טיבותיך ושדיא אחיזרי [שקילי טיבותיך – נטולה היא טובתך, ומוטלת על הקוצים. מה שאתה מנחמני הבל. רש"י], כבר נד ולד [כבר נד – ונעקר ממקומו. רש"י. ומעתה סופה להפילו].
"אין פורסין נישבין ליונים וכו'". [אין פורסין נישובים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ל' ריס]
ומי אזלי כולי האי [והאם הולכים כל כך הרבה. ל' ריס הם ארבע מילין וכל מיל אלפיים אמה. במידות שלנו הם מעט יותר מארבעה קילומטר], והתנן: "מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה [שלא יפסידו תבואה ופירות שסביב העיר. רש"י]"?
אמר אביי מישט שייטי טובא [לשוט הם שטים הרבה], כרסייהו בחמשים אמה מליא. [כרסם בחמישים אמה מלאה. רש"י: במה שהן מלקטות ומנקרות בקרקע מלאין בחמשין אמה, הלכך לגבי אכילת תבואת עיר אין לחוש ביותר]
ומישט שלשים ריס ותו לא [ויותר לא]? והתניא: "בישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס".
רב יוסף אמר בישוב כרמים. [שהולך מכרם לכרם עד למרחוק. רש"י. יש כרמים בינו לישוב ואז צריך להרחיק אפילו עד מאה מילין מן הישוב כיוון שעל ידי הכרמים יילכו יוני היישוב עד המצודה שלו ויילכדו בה]
רבה אמר בישוב שובכין. [שיש שובכין בינו לבין הישוב ומשום שהולכות משובך לשובך יילכדו יוני הישוב במצודתו וצריך להרחיק הרבה]
ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו [עצמם]? [יש לו לחשוש שהיונים שבשובכין יילכדו במצודתו ולא רק משום יוני היישוב]
איבעית אימא בדעובד כוכבים [בשובכים יש יונים של עובד כוכבים ואין צריך להרחיק מחמתן אלא רק משום שעל ידי השובכין יגיעו למצודתו יוני היישוב. שיטה מקובצת: "דאף על גב דגזל גוי אסור, הכא בישראל גופיה [עצמו] ליכא איסורא [אין איסור] אלא משום דרכי שלום, ולכך בגוי שרי [מותר] לגמרי".
כתב רש"י סמנהדרין כ"ה א': "ארא – אשתליו"ן. מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן, ויש בהן גזל מפני דרכי שלום בעלמא, דתניא (חולין קל"ט ב') יוני שובך ויוני עלייה יש בהן גזל מפני דרכי שלום ולא גזל גמור, דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם [לשם], ובגמרא דהשואל (בבא מציעא ק"ב א') גרס לה". היונים באות מעצמן לשובך ויוצאות וחוזרות כרצונן ואין הבעלים שולט בהן, ולכן אינן קניינו ואסרו לגזול אותן רק מפני דרכי שלום]
ואיבעית אימא בדהפקר [בשובכין של הפקר],
ואיבעית אימא בדידיה [שאותן שובכין שלו, ומשום יוני שובכין שלא ילכדו בפחין אין לחוש דשלו הן, אבל יש לחוש ליוני הישוב שבאין דרך השובכין למרחוק. רש"י].
תלמוד מוסבר ומאמרים - בבא קמא 