בבא קמא – דף צ"ג עמוד ב'

פרק תשיעי – הגוזל עצים

.

.

מתני' הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים, משלם כשעת הגזלה. [דמי עצים וצמר, ואין חייב להחזיר לו כלים דקני [שקונה] בשינוי. רש"י]

גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה, משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז. [והעודף ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר שלו הוא, דקננהו [שקנה אותם] בשינוי. רש"י]

גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה, משלם כשעת הגזלה.

זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה.

.

גמ' אמרי [אומרים. בני הישיבה], עצים ועשאן כלים אין [הן. קנה בשינוי ומשלם כשעת גזלה], שיפן [שף אותם] לא [לא קנה בשינוי ומחזיר את העצים המשופין]. צמר ועשאן בגדים אין [הן. קנה בשינוי], ליבנן [כיבס אותם] לא". [שפוי שייך בעצים וסתיתה באבנים, ושניהן לשון תיקון שמתקנן ומחליקן. רש"י]

 

ורמינהי [מקשים]: "גזל עצים ושיפן, אבנים וסיתתן, צמר וליבנן, פשתן ונקהו [מן הנעורת. רש"י], משלם כשעת הגזלה"? [משלם כשעת הגזלה – ומתניתין אמאי נקט כלים ובגדים, הא אינו חוקקם [חוקק את העצים לעשות מהם כלים] עד שישפם תחלה, וכן צמר מלבנו תחילה ואחרי כן טווהו, ומשעת שפוי וליבון קנה מיד ולמה לי כולי האי [כל כך. לפי הברייתא קשה למה אמרה המשנה ששינה כל כך שעשה כלים ועשה בגדים, הרי בשינוי מועט יותר שעושה מקודם ששיפה את העצים וליבן את הצמר כבר קנה]. רש"י]

 

אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן דהדרא [שחוזר. שאפשר להחזירו לכמות שהיה לפני שנשתנה] וכל שכן שינוי דאורייתא [שאי אפשר להחזירו לכמות שהיה], עצים ועשאן כלים בעצים משופין, ומאי נינהו [ומה הם] נסרים, דשינוי דהדר לברייתא הוא [ששינוי שחוזר לברייתו הוא] דאי בעי משליף להו [שאם רוצה שולף אותם. את הנסרים וחוזרים להיות כשהיו], צמר ועשאן בגדים בצמר טווי, דשינוי דהדר לברייתא הוא, דאי בעי סתר ליה [שאם רוצה סותר אותו. יכול לסתור את הבגד ולהחזירו להיות צמר טווי כשהיה] וכל שכן שינוי דאורייתא. [וכל שכן שינוי דאורייתא – כלומר להכי [לכך] נקט כלים לאשמועינן דהני עצים דקתני בנסרים משופים עסקינן, ועשאן תיבות וקתדראות דהוי שינוי קל שחוזר לברייתו דאי בעי [שאם רוצה] משליף ומנתק הנסרים זו מזו והרי הן נסרים כבתחילה, ואפילו הכי קני [קנה], וכל שכן עצים ושיפן דהוי שינוי גמור ומדאורייתא קני, כדאמר במרובה (לעיל ס"ו א') שינוי קונה כתיבא ותנינא "והשיב את הגזלה" מה תלמוד לומר "אשר גזל" אם כעין שגזל [שלא נעשה שינוי] יחזיר, ואם לאו דמי בעלמא בעי לשלומי [דמים בעלמא צריך לשלם. מעות כשוויה בשעה שגזל]
צמר ועשאן בגדים – להכי לא נקט ליבנו, דלא מבעיא צמר וליבנו דשינוי שאין חוזר הוא, אלא אפילו גזל צמר טווי וארגו דהדר [שחזר] לברייתו דאי בעי [שאם רוצה] סתר לה והוי חוטין כמעיקרא אפילו הכי [כך] קני. רש"י]

ותנא ברא [תנא חיצוני. הברייתא היא חיצונית למשנה] שינוי דאורייתא קתני ושינוי דרבנן לא קתני.

רב אשי אמר תנא דידן [תנא שלנו. המשנה] נמי [גם] שינוי דאורייתא קתני [נמי שינוי דאורייתא דלא הדר [שלא חוזר] קתני דקני, אבל שינוי דרבנן [שחוזר לברייתו] לא קני. ודקשיא לך משיפוי וליבון הוא דקנה וכלים ובגדים למה לי, הכי נמי [כך גם] קאמר. רש"י], עצים ועשאן כלים – בוכאני, דהיינו שיפן [בוכאני – לכתוש דהיינו שיפן וליכא חקיקה. רש"י], צמר ועשאן בגדים – נמטי, דהיינו שינוי דלא הדר. [בגדים נמטי – פלטי"ר בלע"ז [לבד] דאין מלבנים אותו הצמר אבל היכא דלבנן קנייה. נמטי – אין הצמר חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה. רש"י. רש"י לקמן קי"ט ב': נמטי – לבדין. פליטר"ש בלע"ז. ואין שם טווי.

רשב"א:
ורש"י ז"ל פירש דנמטי לא הדר לברייתו, שהצמר מחובר הרבה ואי אפשר לנפצו שלא יחתך הצמר, וזה יותר נכון. ואע"פ שאינו אלא מחבר הצמר, מכל מקום על ידי כן נעשה כלי והיינו שינוי דידיה [שלו]]

 

וליבון מי [האם] הוי שינוי?

ורמינהי [ומקשים. מקשה ממשנה בחולין קל"ה א']: "לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור. לבנו ולא צבעו חייב"? [לא הספיק ליתנו לראשית הגז לכהן עד שצבעו פטור – דקנייה [שקנה אותו] בשינוי. ודמים נמי [גם] לא משלם דלאו גזל גמור הוא דלא מטא לידיה [שלא בא לידו של כהן ולא זכה בו]. רש"י. רש"י בחולין קל"ה א': שצבעו ישראל זה פטור דקנייה בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן. לבנו ולא צבעו – אין זה שינוי ואכתי בעיניה [ועדיין בעינו] הוא. עד כאן. לגבי ראשית הגז אין נדון של קנייני גזילה, אבל הגמרא מוכיחה משם כיוון שמה שנחשב שינוי לעניין קנייני גזילה לומר שאין זו אותה גזילה אשר גזל נחשב גם שינוי לעניין חיוב ראשית הגז לומר שאין זה אותו הצמר שגזז והצמר שגזז כבר אינו קיים ונדון כמו שאכלו או איבדו]

 

אמר אביי לא קשיא הא רבי שמעון הא רבנן, דתניא: "גזזו טוואו וארגו אין מצטרף [אין מצטרף – דתנן בשחיטת חולין חמש רחלות גוזזות כל אחת מנה ופרס [מנה ועוד חצי מנה. פרס – חצי] חייבות בראשית הגז, וראשית הגז מהו הגוזז רחל לאחר שגזזה נותן מן הגיזה לכהן לפי מה שירצה ובלבד שתהא נתינה חשובה, וקתני דאם גזז אחת וצבעה וכן שניה וכן שלישית אין מצטרפות למנה ופרס להתחייב, דקננהו [שקנה אותן. את גיזות הצמר] בשינוי. רש"י], לבנו – רבי שמעון אומר אין מצטרף [לגיזות שלא נשתנו להשלים לשיעור מנה ופרס, כיוון שליבון נחשב שינוי], וחכמים אומרים מצטרף [שליבון אינו נחשב שינוי. המשנה כאן והברייתא לגבי קנייני גזילה הם כרבי שמעון, והמשנה בחולין היא כרבנן]".

רבא אמר הא והא רבי שמעון, ולא קשיא הא [המשנה בחולין שליבון אינו שינוי] דנפציה נפוצי [נפציה – ביד. ירפי"ר בלע"ז. ולא הוי שינוי כולי האי [כל כך]. רש"י] הא [המשנה כאן שליבון הוא שינוי] דסרקיה סרוקי [במסרק. רש"י].

 

רבי חייא בר אבין אמר הא דחווריה חוורי [שהלבינו. הלבינו לחוד לא נחשב שינוי] הא דכבריה כברויי [בגפרית להתלבן יפה. רש"י. תוספות: הא דחווריה חוורי והא דכווריה כוורויי. ותרוייהו [ושניהם] אליבא דכולי עלמא, דחווריה חוורי אפילו לרבי שמעון לא הוי שינוי, וכווריה כווריי אפילו לרבנן הוי שינוי. ורבא לא רצה לתרץ כן דקסבר כווריה כווריי לא מקרי ליבון אלא צביעה].

השתא [עכשיו] יש לומר צבע לרבי שמעון לא הוי שינוי, ליבון הוי שינוי? דתניא: "גזז ראשון ראשון, וצבעו ראשון ראשון, וטוואו ראשון ראשון, וארגו, אין מצטרף. [אין מצטרף לשיעור מנה ופרס. רש"י: גזז ראשון ראשון וצבעו – לבד. או שגזז ראשון ראשון וטוואו וכל שעה כשהוא גוזז היה משנהו]

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון צבעו מצטרף [שצביעה אינה נחשבת שינוי. וכל שכן ליבון אינו שינוי]".

.

.

(תוספות לעיל ס"ו א':

"לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור. אפילו כשגזז שיעור חמשה רחילות יחד שחל עליו חיוב ראשית הגז פטור כשצבעו כדאשכחן בריש הגוזל קמא (לקמן צ"ד א' ושם) גבי פיאה דמצותה בקמה וכשנשתנית למאן דאמר שינוי קונה פטור. ואם תאמר הא דמייתי התם "גזז ראשון וצבעו פטור" מאי אריא [מה דווקא] ראשון ראשון, אפילו הכל יחד נמי [גם]?

ויש לומר דהתם [ששם. כשצבעו ראשון ראשון] אפילו צבע מקצת והניח מקצת פטור אפילו מה שלא צבע שלא חל עליו חיוב ראשית הגז כיון שאין מצטרף [לשיעור מנה ופרס], אבל הכא [כאן] שגזז כשיעור [מנה ופרס] תחילה ונתחייב לכהן [אחרי שיש שיעור מנה ופרס חל חיוב לתת לכהן מקצת מצמר זה] דוקא צבעו כולו פטור [שאז הצמר שחייב לתת ממנו לכהן נחשב שאינו קיים עוד וכאילו אכלו או איבדו], אבל הניח מקצת מה שהניח חייב אע"פ שאין בו שיעור שכבר נתחייב")

.

.

 

אמר אביי לא קשיא הא רבנן אליבא דרבי שמעון הא רבי שמעון בן יהודה אליבא דרבי שמעון.

רבא אמר לעולם [באמת] לא פליגי [לא חולקים] רבנן עליה דרבי שמעון בן יהודה, ושאני צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון [צפון – שיו"ן [סבון]. אבל ליבון לא הדר לברייתו. רש"י. לכן צבעו אינו שינוי אבל ליבון הוא שינוי], וכי קתני התם [שם. במשנה חולין קל"ה א'] "לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור" ואוקימנא כדברי הכל, בקלא אילן [דומה לתכלת. רש"י] דלא עבר [אם צבעו בקלא אילן אינו עובר על ידי צפון ולכן הוא שינוי ובזה מדברת המשנה בחולין].

אמר אביי ר' שמעון בן יהודה, ובית שמאי, ורבי אליעזר בן יעקב, ורבי שמעון בן אלעזר, ורבי ישמעאל, כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד [אין זז מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה. רש"י].

רבי שמעון בן יהודה – הא דאמרן [אביי חולק על רבא שסובר שזהו משום שיכול להעבירו על ידי צפון, אלא סובר שאע"פ שהוא שינוי נחשב שזהו אותו צמר שגזז ומצטרף לשיעור כיוון ששינוי במקומו עומד].

.

.

(תוספות:

"רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן. תימה הא בטוואו וארגו מודה [שאינו מצטרף לשיעור מנה ופרס כיוון שנשתנה], ולא פליג אלא בצבעו משום דלא חשיב ליה שינוי לפי שלא נשתנה גוף הצמר.

ויש לומר דלאו דוקא אמרו דבר אחד אלא כלומר בשיטה אחת הן, וכהאי גוונא איכא בכמה דוכתי [וכמו זה יש בכמה מקומות]".

יש שינוי שלכל הדעות לא אומרים שבמקומו עומד, וכגון שנשרף ונעשה אפר שאין מי שחולק שנדון כנשתנה. והמחלוקת היא רק היכן שאחרי השינוי עדיין ניכר בו קצת מה שהיה מקודם. ובצבעו ניכר בו יותר מה שהיה מקודם מאשר טוואו וארגו, ולכן לרבי שמעון בן יהודה אליבא דרבי שמעון צביעה אינה נחשבת כשינוי אבל טוויה ואריגה הם שינוי, ולרבנן אליבא דרבי שמעון צביעה גם היא נחשבת כשינוי. ומחלוקתם הוא עד כמה צריך שישתנה מצורתו הראשונה כדי שלדינא נדון בו כנשתנה, וכל המחלוקות הן בעניין זה ולכן מנה אותן אביי כשיטה אחת, אע"פ שיש מהם שמצריכים שינוי יותר גדול כדי להחשיבו לדינא כשינוי ולא כולם באותה דעה להלכה)