Archive for the ‘קיא א’ Category

בבא קמא – דף קי"א עמוד א'

12/28/2010

"נתן את הכסף ליהויריב וכו'". [נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לא יחזיר ויביא אשם אחר, שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא, הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא. נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין החומש מעכב]

 

תנו רבנן: "נתן אשם ליהויריב [הם המשמר הראשון של כהנים בבית המקדש] וכסף לידעיה [המשמר שאחריו], יחזיר כסף אצל אשם דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים יחזיר אשם אצל כסף".

היכי דמי [באיזה אופן], אילימא [אם לומר] דיהיב ליה [שנתן לו] אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה, זה זכה בשלו וזה זכה בשלו? [זה זכה בשלו וזה זכה בשלו – ונהי נמי לרבנן דקנסו ליהויריב דקבול אשם מקמי [לפני] כסף, אלא לרבי יהודה מאי טעמא דקניס לידעיה. רש"י]

אמר רבא הכא [כאן] במאי עסקינן דיהיב [שנתן] אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב, וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב, רבי יהודה סבר כיון דלאו משמרת דידעיה היא לידעיה קנסינן ליה, הלכך יחזיר כסף אצל אשם. ורבנן סברי שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב דקיבלו אשם מקמי [לפני] כסף הלכך לדידהו [להם] קנסינן להו ויחזור אשם אצל כסף.

.

[שיטה מקובצת:

"וזה לשון הראב"ד ז"ל, היכי דמי אילימא דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו וכו' זה זכה בשלו וכו'. כלומר די לו לרבי יהודה אם יזכה זה בשלו וזה בשלו ולמה יחזיר כסף אצל אשם והלא יהויריב שלא כדין עשה שקבל אשם קודם כסף ודי לו אם יעמוד בשלו?

לא צריכה דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו וכסף לידעיה במשמרתו של יהויריב, רבי יהודה סבר כיון דלאו במשמרתו דידעיה הוא לידעיה קנסינן ליה כדאמרינן לעיל דלכהן שבאותו משמר בעי למתבא ליה [צריך לתת לו] הילכך יחזור כסף אצל אשם והוא כשר. דאף על גב דאמרינן המביא את אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא כשהקריבו האשם עד שלא נתן הגזל דהוי מחוסר זמן, אבל אם קיים האשם יקריבוהו אחר הגזלה. ורבנן סברי שלא כדין עבוד יהויריב וכו'".

מאירי:

"נתן את הכסף למשמרה אחת ואשם למשמרה אחרת או בהפך, ועברה שבתן של כל אחת מהן ולא הקריבו אשמו, הרי זה ממתין עד שתחזור שבתם ועושין כדין האמור במשנה, שאם נתן הכסף למשמרה ראשונה זכה כל אחד בשלו, ואם נתן האשם תחלה יחזור אשם אצל כסף. ושאר הדברים היוצאים מסוגיא זו כבר פרשנום במשנה"]

.

 

תניא: "אמר רבי, לדברי רבי יהודה אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם יחזור ויביא אשם אחר ויקריבוהו בני ידעיה, וזכו הללו [בני יהויריב] במה שבידן".

אמרי למאי חזי [ראוי], אשם פסול הוא? [למאי חזי – דקתני זכו. רש"י]

אמר רבא לעורו.


תניא: "אמר רבי, לדברי רבי יהודה אם קיים אשם יחזיר אשם אצל כסף".

והא רבי יהודה יחזיר כסף אצל אשם אית ליה [יש לו. סובר]?

הכא [כאן] במאי עסקינן כגון דנפק [שיצא] משמרתו דיהויריב ולא תבעו, והא קא משמע לן דאחולי אחילו גבייהו. [שמחלו להם. רש"י: כגון דנפק משמרתם – דהני ודהני [של אלה ואלה] ולא תבעו בני יהויריב את הכסף במשמרתם, ולא בני ידעיה את האשם במשמרתם. ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא [תאמר] טעמא דרבי יהודה בדתבעו בני יהויריב שיחזור בעוד משמרתן קיימת אבל היכא [היכן] דלא תבעו מחלו לבני ידעיה]

 

תניא אידך: "אמר רבי, לדברי רבי יהודה אם קיים אשם יחזור כסף אצל אשם".

פשיטא, הכי אית ליה [כך הוא סובר]?

הכא במאי עסקינן כגון דנפיק [שיצא] משמרתם דהני ודהני [של אלה ואלה] ולא תבעו, מהו דתימא [שתאמר] אחולי גבי הדדי [מחלו זה לזה], קא משמע לן דאמרינן כיון דלא תבעי להדרו ברישא. [קא משמע לן דכיון דבני ידעיה נמי [גם] לא תבעו לאשם במשמרתן יחזור כסף אצל אשם ויקריבוהו בני יהויריב כשיחזיר שבת משמרתם. רש"י]

 

"שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו וכו'". [שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא, הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא. נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין החומש מעכב]

 

מנהני מילי [מניין דברים אלה]?

אמר רבא דאמר קרא: (במדבר ה, ח) "האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו" מכלל דכסף ברישא [בתחילה. רש"י: האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו – כלומר לא קרב האיל עדיין].

אמר ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה (במדבר כח, כג) "מלבד עולת הבקר" הכי נמי [כך גם] מכלל דמוספין ברישא [נלמד שמוספים בתחילה], והתניא: "מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר: (ויקרא ו, ה) "וערך עליה העולה"". ואמר רבא "העולה" – עולה ראשונה.

אמר ליה אנא [אני] (במדבר ה, ח) מ"אשר יכפר בו" נפקא ליה [יוצא לו], ועדיין לא כיפר. [אנא מאשר יכפר קאמינא [אני אומר] דכתיב בלשון עתיד, מדלא כתיב אשר כיפר, ומשמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף, עדיין לא כיפר. רש"י]

 

"נתן לו את הקרן וכו'". [נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין החומש מעכב]

 

תנו רבנן: "מנין שאם הביא מעילתו [גבי נהנה מן ההקדש קאמר. מעילתו – קרן דהקדש שמעל בו. רש"י] ולא הביא אשמו, אשמו ולא הביא מעילתו, שלא יצא? [הנהנה שווה פרוטה מההקדש נקרא מעילה, ומשלם את המעילה, דהיינו קרן הממון שמעל, ומוסיף חומש ומביא אשם, בדומה למי שגזל ונשבע והודה]

תלמוד לומר: (ויקרא ה, טז) "באיל האשם ונסלח לו". ["נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם. וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם [רש"י על החומש: קרן וחומש להקדש (כריתות כ"ו)] וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ".

רש"י: באיל האשם ונסלח – משמע אין סליחה אלא בשניהם, "איל" – כמשמעו, "האשם" – קרן, כדיליף לקמיה [כמו שלומד לקמן] הקדש מהדיוט, מה האשם דכתיב בגזל הגר קרן הוא כדאמר לעיל (ק"י א'), אף אשם דכתיב בהקדש קרן הוא.]

ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא?

תלמוד לומר: "באיל האשם" – האשם בכבר. [באיל האשם – משמע באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא קרן, אלמא קרן ברישא מייתי. רש"י]

יכול כשם שאיל ואשם מעכבים כך חומש מעכב?

תלמוד לומר: "באיל האשם ונסלח לו" איל ואשם מעכבים בהקדש ואין חומש מעכב. [אין החומש מעכב – את הכפרה. רש"י. ואם נתן קרן והקריב יצא, וחייב להביא את החומש אחר כך]

וילמד הקדש [מעילה] מהדיוט [שבועת הפקדון, גזל ונשבע והודה] והדיוט מהקדש. הקדש מהדיוט, מה אשם דהתם [ששם] קרן אף אשם דהכא [שכאן] קרן. והדיוט מהקדש, מה הקדש אין חומש מעכב אף הדיוט נמי [גם] אין חומש מעכב.