Archive for the ‘גיטין פ' ב'’ Category

גיטין – דף פ' עמוד ב'

05/25/2010

אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר [דגט נפסל משום שלום מלכות. רש"י], אבל חכמים אומרים אפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר [שכתב את זמן הגט לפי מניין השנים למשרתו של הסנטר] הרי זו מגורשת. [סנטר מפרש בבבא בתרא (דף ס"ח א') בר מחווניא. זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש. רש"י]

ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשם איסטנדרא דבשכר [שלטון של בשכר, עבדו של מלך. רש"י], שלחה רב נחמן בר רב חסדא לקמיה [לפניו] דרבה, כי האי גוונא מאי [באופן כזה מה]?
שלח ליה בהא אפילו רבי מאיר מודי
[שכשר]. מאי טעמא? מאותה מלכות הוא. ומאי שנא מסנטר שבעיר [דשמעינן לר"מ דפליג. רש"י]?
התם
[שם] זילא להו מילתא [מזולזל להם הדבר. רש"י: שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו כל שאר משרתיו], הכא [כאן] שביחא להו מילתא [לפי ששולטנותו חשובה. רש"י].

אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב, זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים הולד כשר [אשלום מלכות קאי. רש"י]. ומודים חכמים לרבי מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר.
אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא
[אף אנו גם שנינו]: "שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה". הא מאן [מי] קתני לה? אילימא [אם לומר] רבי מאיר, ליערבינהו וליתנינהו? [ליערבינהו וליתנינהו בהדי משנה שם מלכות [לערבבם ולשנותם ביחד עם משנה שם מלכות], דחד פסולא הוא. רש"י]
אלא שמע מינה רבנן? שמע מינה.


"כל עריות שאמרו כו'". [כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות, הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו אלו איילונית, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה]

נישאו אין [כן] זינו לא? [זינו לא. אינה אסורה להתייבם. דנישאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת [ונישאת] וחזר לכונסה משנתגרשה, והוה ליה נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה. רש"י. אשת אחיו שיש לו בנים אסורה עליו בכרת גם לאחר מיתת אחיו. אם מת אחים בלא בנים התירה לו התורה את אשת אחיו ומצווה ליבמה או לחלוץ לה. היה מקום לסבור שאחרי שחלץ לה חזרה לאיסור כרת של אשת אח. אבל כלפי זה חידשה תורה שגם אחרי החליצה אין בה כרת משום אשת אח אלא רק איסור לאו מהפסוק שנאמר לגבי חליצה "אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו" שנדרש כיוון שלא בנה שוב לא יבנה. עיין בזה יבמות י' ב'.

אם אשת האח שמת נישאה לזר ללא חליצה, שזהו הנדון במשנה, עברה על איסור בנישואיה עם הזר, אבל מהתורה לא נאסרה לחזור ליבם משום "לא יבנה", שהרי לא חלץ לה ועדיין היא זקוקה לו ליבום או חליצה. אבל חכמים גזרו עליה שתיאסר ליבם שמא יטעו לומר שחלץ לה וכעת עובר עליה באיסור "לא יבנה". לדעת רב המנונא גזירת חכמים היא לא רק בנישאה לאחר אלא אפילו בנבעלה לאחר בלא נישואין, והגמרא מדייקת מלשון המשנה "נישאו" שלא כרב המנונא אלא שהגזירה היתה דווקא בנישואין]

לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא [לומר תהיה קושיא על רב המנונא]? דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה.

לא. נישאו והוא הדין לזינו. והאי דקתני "נישאו" לישנא מעליא [לשון נקייה] נקט.


ואיכא דאמרי [ויש שאומרים], נישאו והוא הדין לזינו, לימא [לומר] מסייע ליה לרב המנונא? דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה.

לא. נישאו דווקא, משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. [ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת, דאסרינן לה למיהדר ואע"פ שבאונס, משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת. הכי נמי [כך גם] אמרינן הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו'. אבל זנות לית ליה קלא כולי האי [אין לה קול כל כך] ומידע ידעי דפריצותא הואי [ויודעים שפריצות היתה], ולא חשדי לה בחלוצה. רש"י]

"הכונס את יבמתו כו'". [הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאת זו שהיתה איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה]

וצריכא [הבבא הקודמת, "כל עריות שאמרו וכו'", השמיעה את הדין בזקוקה לייבום או חליצה שנישאה לשוק בלא חליצה, וכן בבא זו, "הכונס את יבמתו וכו'" מדברת בזקוקה לייבום או חליצה שנישאה לשוק בלא חליצה. ומבארת הגמרא למה נצרכו שתיהן], דאי [שאם] אשמעינן בהך קמייתא [ראשונה], משום דלא איקיים מצות יבום [שעל ידי הערוה נישאת הצרה לשוק, הילכך כי אגלאי [כשנגלה] דלאו צרת ערוה הואי, קנסינן לה משום דלא המתינה ואסרינן לה איבם [על יבם]. רש"י], אבל הכא [כאן] דאיקיים מצות יבום [אבל סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת זו לשוק על ידי שנתיבמה צרתה, אימא תו לא הוה לה לאמתוני [שוב לא היה לה להמתין] ולא נקנסה. רש"י] אימא [אמור] לא.

ואי אשמעינן הכא [כאן] משום דקא רמיא קמיה [שנופלת לפניו. לייבום] אבל התם [שם] דלא רמיא קמיה אימא לא, צריכא. [ואי תנא סיפא משום דרמיא קמיה. שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין, דכיון דאתרמאי קמיה [שנפלה לפניו] צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין. אבל צרת ערוה מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה [שאינה מוטלת לפניו] ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו, הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא [להעלות על דעתה] ולאמתוני [ולהמתין] שמא תמצא הערוה איילונית, הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתא [מעלה על דעתה] ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא, קא משמע לן [שאעפ"כ קנסו]. רש"י]

"כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר וכו' רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא וכו'". [כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה, ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. רבי אלעזר אומר אם לאלתר יצא אין זה גט, אם לאחר זמן יצא הרי זה גט. לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני]

היכי דמי [איך דומה. באיזה אופן] לאלתר, והיכי דמי לאחר זמן?

אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין [בדברי גירושיה. רש"י] זהו לאלתר. עמדו זהו לאחר זמן.

ורב אדא בר אהבה אמר לא נישאת זהו לאלתר. נישאת זהו לאחר זמן.

תנן: "לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני". בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דקתני שני, אלא לשמואל מאי שני [הרי עדיין לא נישאה]?

זכות הראויה לשני.